דְיֶיגוֹ רִיוֶורָה (Diego Rivera) (יש לבטא: רִיוֶויְירָה - Rivayra), צייר מכסיקני, ממוצא ספרדי, יהודי-פורטוגזי ואינדיאני (שמו המלא: דְיֶיגוֹ מַרִיָה דֶה לַה קוֹנְסֶפְּסְיוֹן חוּאַן נֶפּוֹמוּסֶנוֹ אֶסְטָנִיסְלָאוֹ דֶה לַה רִיוֶורָה אִי בַּרְיֶינְטוֹס אַקוֹסְטָה אִי רוֹדְרִיגֶס – Diego Maria de la Concepcion Juan Nepomuceno Estanislao de la Rivera y Barrientos Acosta y Rodriguez). נולד בשמונה בדצמבר 1886 בגוּאַנָאחוּאַטוֹ (Guanajuato) שבמכסיקו, צאצא מצד אִמו ליהודים מאנוסי פורטוגל. בן עשר הוכר ככישרון גדול בציור וזכה למלגה ממשלתית. למד באקדמיה לאומנויות במכסיקו-סיטי, אך סולק ממנה לאחר שנטל חלק בהתפרעויות של סטודנטים. לכותבי הביוגרפיה שלו והאוטוביוגרפיה סיפק פרטים מעברו ולא הקפיד על הפרדה בין המציאותי לבדיוני. כך יש להתייחס לדבריו שֶׁבְּעת לימודיו באקדמיה ניזונו הוא וחבריו מגוויות שקנו בחדר מתים... דייגו ריוורה המשיך ללמוד בספרד וספג השפעות שונות ממוריו וגם מסיוריו באירופה, בעיקר בפאריז (אַמֶדֵיאוֹ מוֹדִילְיַינִי [Amedeo Modigliani] התיידד עִמו וצייר את דיוקנו ב-1914) – השפעות הקוּבִּיזְם של פִּיקָסוֹ ושל ז'וֹרְז' בְּרָאק, ואחר כך השפעה מסגנונו של פּוֹל סֶזָאן. מפנה ביצירתו חל לאחר סיורו (ב-1920) באיטליה והתרשמותו מן התמשיחים (הפְרֶסְקָאוֹת) של ג'וֹטוֹ ושל אומני הרנסנס המוקדם. בשנת 1921 החל לצייר סידרה של ציורי קיר (מוּרָאלִיסְמוֹ) על בנייני ציבור, שתיארה את חיי היום-יום ואת ההיסטוריה (בעיקר את ההתקוממויות העממיות) של העם המכסיקני. זו הייתה לידתה של החשובה בתנועות האומנות המכסיקנית בת-זמננו: ''אמנות השליחות למען העם''. זיקתו למהפכה העממית הביאה אותו לביקור בברית המועצות, במלאת עשר שנים למהפכת אוקטובר. אחרי שנה גורש מרוסיה בשל פעילותו האנטי-סובייטית וב-1929 סולק מן המפלגה הקומוניסטית המכסיקנית. בין 1930 ל-1934 הוא צייר פרסקאות בארצות הברית, בעיקר על אודות החיים של פועלי התעשייה. אומנותו הייתה תערובת מסקרנת של הריאליזם הרטורי של האמנות העממית והתעמולה המהפכנית, עם הדים של סימבוליזם ביזאנטי ואַצְטֶקִי, שהדהד כל העת בציוריו. ריוורה צייר בצורות פשוטות ושטוחות ובצבעים עזים. ציוריו היו מונומנטאליים. ציור הקיר שלו ב''מרכז רוקפלר'' בניו יורק: ''אדם על פרשת דרכים'' (מ-1933) הוסר (ושוחזר על ידי ריוורה במכסיקו-סיטי), משום שהכיל דיוקן של לנין. ציור-קיר אחר שלו שעורר תגובות מחאה (וחוּבַּל) היה הציור מ-1948: ''חלום יום א' אחר הצהריים באלאמדה'', ב''הוֹטֶל דֶּל פְּרָאדוֹ'' במכסיקו-סיטי. הציבור זעם על שתי המלים: ''אין אלוהים'' ששולבו בציור.
הייתה לו דרך עצמאית בפוליטיקה ובאומנות. הוא לא קיבל את כל דרישות הסוציאליזם הריאליסטי, ובסופו של דבר גורש מן המפלגה הקומוניסטית.
נישא (פעמיים...) לציירת הגדולה פְרִידָה קָאלוֹ (Frida Kahlo), בנישואין מלאי תשוקה ואהבה, אך גם מיוסרים ומייסרים (ניהל רומן, מאחורי גבהּ, עם אחותה הצעירה. בשל הרומן הזה התגרשה ממנו קאלו, אך שבה ונישאה לו כעבור כשנה). הוא היה ענק שמן ומכוער, בן ארבעים ושתיים. היא הייתה צעירה ממנו בעשרים שנים. פרידה קאלו תיארה אותו כ''הכלאה של בודהה עם צפרדע''. תאבונו המיני לא ידע מעצורים. בסך הכל נישא שלוש פעמים. לו ולאשתו הראשונה, אַנְגֶ'לִינָה בֶּלוֹף (Angelina Beloff) נולד בנו דייגו. אשתו השנייה, גוּאַדָאלוּפּ מַרִין (Guadalupe Marin) ילדה שתי בנות. עוד היו לו בן ובת מחוץ לנישואין משתי נשים נוספות. במותו (בן שבעים ואחת. עשרים וחמישה בנובמבר 1957, בביתו בסן אַנְחֶל [San Angel]) הוריש את כל רכושו (ורכושהּ של פרידה קאלו, שמתה שלוש שנים לפניו, ומיד אחרי מותה נשא לו אישה, את אֶמָּה הוּרְטָדוֹ [Emma Hurtado]) ואת זכויות היוצרים על עבודותיהם, לממשלת מכסיקו.
ריוורה עבד במרץ עד שבועות מעטים לפני מותו. התקף חמור של דלקת ורידים גרם לשיתוק ידו הימנית והוא נצטווה לשכב במיטתו. במשך השבועות האלה הבחין חבר המשפחה, רופא קרדיולוג, בהחמרה קבועה במצבו. בעשרים וחמישה בנובמבר, באחת עשרה וחצי בלילה, צלצל בפעמון שליד מיטתו, שהותקנה במתכונת מיטת בית חולים. אשתו, אֶמָּה, נכנסה ושאלה אותו אם הוא מבקש שמִּסְעַד המיטה שלמראשותיו יוּגְבּה, לנוחותו. הוא ענה: ''להפך, הנמיכי אותו'' ונדם לנצח.
גופתו של ריוורה, עוטה חליפה כחולה וחולצה אדומה וענוב עניבה כחולה, הושְׂמה בתוך ארון פלדה חוּם ונטמנה במבנה-קבר בעל כיפה בבית הקברות ''דוֹלוֹרֶס'' במכסיקו, בית הקברות שבו נטמן גם גיבורהּ הלאומי של מכסיקו, נשיאהּ האינדיאני הראשון, חוּאַרֶס פַּבְלוֹ בֶּנִיטוֹ.
|
