פְרֶדִי מֶרְקוּרִי (Freddie Mercury), כוכב רוק והזמר-המוביל של להקת ''קְוִוין'' (“Queen”), רביעייה בריטית מובילה בסצנת הרוק של שנות השבעים, נפטר מאֵידס בעשרים וארבעה בנובמבר 1991, בן ארבעים וחמש. בלידתו, בזנזיבר, נקרא פְרֶדֶרִיק (פָארוֹק) בּוּלְסָרָה (Frederic [Farrockh] Bulsara). תרומתו להצלחת להקתו הייתה גדולה ביותר: כזמר, כפסנתרן-קלידן וככותב השירים העיקרי. הוא גם יצר את דמותה של הלהקה באישיותו הצעקנית והמצועצעת. להקת ''קווין'' שילבה יחדיו גְּלָאם-רוק והֶבִי מֶטָאל, מקצבי דיסקו ושילוב קולות הרמוני, והושפעה יותר ממנגינות אופראיות מאשר מהדוּ-ווֹפּ. הופעותיהם הפומביות של חברי הלהקה היו להיט למן ההתחלה. חברי הלהקה הם: פרדי מרקורי, זמר ונגן פסנתר; בְּרַיֶאן מֵיי, גיטרה ושירה; ג'וֹן דִּיקוֹן, בס; ורוֹגֶ'ר מֶדוֹאְז טֵיילוֹר, תופים ושירה. במשך שנים האלבומים המצליחים שלהם נשאו בגאווה את ההכרזה: ''בהקלטה הזאת לא נעשה כל שימוש בסינתיסיזרים''. הווֹקליסט פרדי מרקורי דחף את חבריו לעבר הומור קיטשי ועיבודים פסידו-קלאסיים, כפי שזה בא לידי ביטוי ביצירתם המונומנטלית: ''רפסודיה בוהמית''. בשנות השמונים הצלחתה של הלהקה דעכה במידה מסוימת, אולי משום שהאנרגיה של חבריה התבזבזה על פרוייקטים סולניים שלהם. כך, למשל, פרדי מרקורי תרם את חלקו לפס הקול בסרטו של ג'ורג'יו מוֹרוֹדֶר: ''מטרופוליס'', והקליט אלבום סולו: “Mr. Bad Guy”, ובשנת 1987 היה לו להיט סולו בבריטניה, גרסת כיסוי לשירם של הפלטרס: ''מעמיד הפנים הגדול''.
פרדי מרקורי, הדינמי והכריזמטי, היה הומוסקסואל ששמר בסוד על זהותו המינית, וזו התגלתה רק במותו, אף כי אפשר היה לנחש זאת על פי המוסיקה שהלהקה ניגנה או על פי שמות השירים (''אנו האלופים'', כדוגמה). הוריו, בּוֹמִי וגֶ'ר בּוּלְסָרָה, היו פַּרְסִים. בהיותו בן שמונה נשלח לבית ספר אנגלי ליד בומבֵּי. שם חבריו קראו לו פרדי, ומשפחתו אימצה את השם הזה. בבית הספר התאמן בקריקט ובריצה למרחקים ארוכים, אבל בעיקר אהב הוקי, מאוצים ואגרוף. בהיותו בן עשר היה אלוף בית הספר בטניס שולחן, ואף זכה בגביעים בבית הספר על הצטיינותו בענפי הספורט. הוא אהב לצייר. כמובן שאהב מוסיקה, ואותה העדיף על שיעורי הבית. מנהל בית הספר הבחין בכישוריו המוסיקליים, והציע להוריו להוסיף מעט כסף ולאפשר לו לימודי מוסיקה סדירים. הם הסכימו. פרדי למד לנגן בפסנתר. הוא הצטרף למקהלת בית הספר, וגם לחוג לדרמה.
בשנת 1958 הקים עם עוד ארבעה מחבריו להקת רוק נ'רול בבית הספר, “The Hectics”, ''הקדחתנים''. סיים את לימודיו ב-1962 ושב לזנזיבר. שנתיים אחר כך משפחתו היגרה לאנגליה. פרדי ביקש להתקבל לקולג' לאמנות, ובינתיים עבד בעבודות מזדמנות – שירותי הסעדה (קייטרינג) וסבלות. בקולג' למד גרפיקה, אך ב-1967 נתפס להערצת ג'ימי הֶנְדְרִיקס, ושב לעסוק במוסיקה. את הקולג' סיים ב-1969 עם דיפלומה בגרפיקה וברישום. בקיץ 1969 הצטרף ללהקה מליברפול, “Ibex”, שבאה ללונדון לנסות את מזלה. אִתם הייתה לו הופעה פומבית ראשונה. הם התפרקו בסוף 1969. אחר כך היה בלהקה שנקראה “Wreckage”, ''חורבן'', וממנה עבר ללהקתם של בריאן מיי ורוג'ר טיילור: “Smile”. משצרפו אליהם את הבסיסט ג'ון דיקון הפכו ללהקת ''קווין''. ב-1973 יצא אלבום הבכורה שלהם, “Queen”, והשאר היסטוריה.
בשנת 1991 פשטו שמועות שפרדי מרקורי חלה באֵידס, אבל השמועות האלה הוכחשו. בכל זאת, בעשרים ושלושה בנובמבר 1991 פורסמה הודעה-הצהרה בזו הלשון: ''בעקבות השערות בקנה מידה עצום בעיתונות, אני מבקש לאשר שבדיקת הHIV- שלי נתגלתה חיובית וכי אני נגוע באֵידס. חשתי שאני צודק בכך ששמרתי את המידע הזה לעצמי בפרטיותי, כדי להגן על פרטיותם של הסובבים אותי. מכל מקום, עתה הגיעה העת שידידיי ומעריציי ברחבי העולם יידעו את האמת, ואני מקווה שכל אחד יצטרף אלי, אל רופאיי ואל כל אותם שברחבי העולם, במאבק במחלה הנוראה''.
פרדי מרקורי מת יום לאחר פרסומה של ההצהרה הזאת.
מלותיו האחרונות של פרדי מרקורי, בסרט וידיאו של הופעה פומבית של הלהקה, כוונו לקהל מעריציו: ''אני עדיין אוהב אתכם!'', והוא אכן תמיד התחשב במעריצי ''קווין''.
פרט טריוויה: היו לפרדי מרקורי ארבע שיניים עודפות. השיניים האלה דחפו לפנים את השיניים הקדמיות שבלסתו העליונה. הוא לא אהב את המראה שלו, וחש שהוא נראה כערפד. בעת הופעותיו ניסה מדי פעם בפעם להסתיר את פיו. עם זה, הוא חשש לגשת לטיפול אצל רופא שיניים, כי האמין שקולו הייחודי נובע דווקא מן המבנה הזה של פיו.
|
