מַאלַה צִימְטְבָּאוּם (Mala Zimtbaum), גיבורה יהודייה בתקופת השואה. מאלה, יחד עם עוד אסיר באַאוּשְׁוִויץ (Auschwitz), ברחה מהמחנה, לבושה במדי אס-אס, כדי להגיע אל המנהיגים הציונים ולספר להם מה קורה באאושוויץ. כשהשניים נכנסו לסְלוֹבַקְיָה, הם נתפסו. הבחור הפולני, אֶדֶק, שהיה החבר שח מאלה, נתלה, ומילותיו האחרונות היו: ''תחי פולין!''.
במשפט אַיְיכְמַן בירושלים, בישיבה מספר שבעים ואחת, בשמונה ביוני 1961, ב''בית העם'', העידה הגברת רעיה כגן, פקידה במשרד החוץ. היא נעצרה על ידי הגרמנים בצרפת ב-1942, עברה סלקציה, שולחה למחנה דְּרַנְסִי ומשם לאַוּשְׁוִויץ. להלן תעתיק קטע מעדותה:
את מַאלַה צִימְטְבָּאוּם הכרתי עוד מקיץ 1942. היא אז נעשתה לוֹיפֶרִין, שליחה בין הבלוקים והמקשרת בין ה''בְּלוֹקְפִירֶר שְׁטוּבֶּה'' והקָּאפּוֹ והאסירות. זאת הייתה בחורה צעירה, מוצאה מפולניה. אבל היא התגוררה בבלגיה, ובאה עם הטְרַנְסְפּוֹרְט מבלגיה. הייתה הגונה מאוד. הייתה ידועה בכל המחנה, מכיוון שעזרה לכולם. והכוח שלה והשלטון כביכול שהיה בידה לא נוצל לרעה על ידה כמו שזה נעשה לעתים קרובות על ידי הקאפו. היא סבלה את הסבל. אמנם היו לה אפשרויות יותר גדולות, היא הייתה יכולה להתרחץ בבִּירְקְנָאוּ.
ובקיץ 1944 פתאום שמעתי – אני ישבתי על יד חדרו של המנהל שלי, שם היה טלפון – פתאום שמעתי שמצלצלים ומזעיקים את כל ה''קריפו'' וה''[גֶ]סְטָאפּוֹלַיְיטְשְׁטֶלֶה'', כל תחנות הזַ'נְדַרְמֶרְיָה, ושמעתי את השם של האסירה מאלה צימטבאום [ש]ברחה. הבריחה הייתה מאורגנת. היא ברחה במדים של ס''ס, אישה של ס''ס-אאופזהרין. הבריחה נעשתה בשבת אחר הצהרים, כשהמשמר במחנה היה מוקטן. ברח אתה גם עוד פולני. הם נפגשו אחרי המחנה ופניהם היו לסלובקיה.
אנחנו קיווינו, הייתה לנו תקווה רבה, כל בוקר כשקמנו, שאולי היא תצליח. חשוב לדעת שלמאלה היו אפשרויות רבות. היא הייתה יכולה לראות את המסמכים. ואמרו שהיא גנבה מסמכים מה''בְּלוֹקְפִירֶר שְׁטוּבֶּה'' הנוגעים לס''ד, ושהיא רוצה לפרסם את זה בעולם. אני מוכרחה לעשות כאן הערה שגבורתה הייתה ידועה, אבל יש גם לֶגֶנְדָּה (אגדה) מסביב למאלה, ואינני בטוחה אם נכון הוא שהיא הצליחה לגנוב את המסמכים, אבל אמרו עליה שהיא מסוגלת.
כעבור שבועיים נודע לנו שהם נתפסו, נתפסו באופן טיפשי ביותר, על הגבול ממש, על ידי אנשי מכס. הם כנראה לא ידעו את הדרך ושאלו על הדרך. שם היה צריך לעבור הרים, לעבור דרך הקַּרְפָּטִים, אז נתפסו. וזה היה מוזר לאנשי המכס שזוג...
שאלה: מכל מקום, היא הוחזרה לאאושוויץ?
תשובה: הוחזרה לאאושוויץ.
הפולני הזה נחקר בבלוק שלנו ולא רק בבלוק שלנו. הצריף שאנחנו עבדנו בו היה סמוך לקְּרֶמַטוֹרְיוּם הקטן שאז כבר היה בלי פעולה, אבל זה היה מקום אהוב על החוקרים שלנו, בעיקר על וילהלם ביוגר, שהוא מצא שיטות של עינוי משלו. היה שם מכשיר עינוי הנקרא נדנדה, לשם הוא לקח את הפולני הזה. כעבור עינויים איומים אנחנו ראינו אותו שהוא עובר רק. אז הוא נתלה במחנה אאושוויץ.
את מאלה לקחו לבִּירְקֶנָאוּ. החקירות היו שוב באאושוויץ ואנחנו ראינו אותה. [...] שאלתי אותה מה שלומה.
שאלה: נכנסת אליה?
תשובה: לא. היא הייתה בצריף קטן, שם חיכו אנשים לחקירות. [...] בשלווה ובגבורה היא אמרה, בקצת אירוניה: ''לי – אני תמיד חיה בנחת''. [...] ובגרמנית: “Mir geht es immer wohl”. [...]
סופה – העבירו אותה לבירקנאו, עשו מפקד עצום, ומַנְדֶל נָאֲמָה, השוסלָאגֶרפִירֶר מַרִיָה מַנְדֶל נאמה ודרשה עונש סְפֶּקְטָקוּלָרִי ואֶכְּסֶמְפְּלָרִי בשבילה. מאלה הצליחה לשים בשרוול סכין גילוח, והיא פתחה לה את הוורידים בשעת המסדר הזה.
אז ניגש אליה ס''ס [איש האס-אס טָאוּבֶּה] והתחיל ללעוג לה ולקלל. אז היא, עם היד מלאה דם, סטרה לו על הלחי, וזה שוב אולי לֶגֶנְדָּה (אגדה). היא אמרה לו: ''אני אמות כגיבורה ואתה תגווע ככלב''. אחר כך, במצב כה איום, היא הועברה לרביר ובערב העמיסו אותה על עגלה והעבירו אותה לקְרֶמַטוֹרְיוּם''.
דברים דומים סיפרה על מאלה פַנְיָה פֶנֶלוֹן (Fania Fenelon), צרפתייה ניצולת אאושוויץ, בביוגרפיה שלה. היא זכרה איך מאלה, לאחר שנתפסה ועונתה, עמדה לפני האסירים עירומה למחצה ומכוסה בדם. קצין האס-אס אמר לה: ''אני עומד לירות בך בשל המעשה שעשית'', ומאלה צרחה: ''לא, אני רוצה למות בגז כמו הורַי וכמו אלפי בני אדם חפים משפע. אני רוצה למות כמותם''. מאלה ניסתה לחתוך את ורידיה בסכין גילוח שהחביאה, אך הגרמנים מנעו זאת ממנה. קצין אס-אס ושמו רִיטֶרְס צעק: ''את רוצה להיות גיבורה! את רוצה להרוג את עצמך! בשביל זה אנחנו פה, זו העבודה שלנו''. היא נגררה משם, ותוך כדי כך צרחה לעבר שאר האסירים: ''התקוממו! מִרדו! אתם אלפים. תקפו אותם - - הם פחדנים, וגם אם תֵּהרגו, כל דבר טוב מזה, לפחות תמותו חופשיים! התקוממו!''. בבית החולים במחנה הריכוז אמרה לכמה אסירים: ''יום הדין קרב ובא. אתם שומעים אותי? זכרו כל דבר שעשו לנו''.
מאלה צימטבאום מתה מעינויי גופה בעגלת היד שבה משכו אותה נשים אסירות אל הכבשנים.
עדויות אחרות בדבר המילים האחרונות של מאלה אומרות שהן הופנו לאחותה חנה: ''חנה, אחותי הקטנה, נקמי את נקמתי!''.
כל שנותר היום מסיפור גבורתה של מאלה הוא שלט קטן על הבית שבו חיה באַנְטְוֶורְפֶּן, בלגיה.
|
