בעשרים ושמונה בנובמבר 1971, ארבעה מאנשי ארגון ''ספטמבר השחור'', ''זרוע הנקמה'' של הפתח, התנקשו בחייו של וַצְפִי [וַאסְפִי] אֶל-תַּל (Wasfi El-Tal), ראש ממשלת ירדן בממשלו של המלך חוסיין, על מדרגות מלון ''שרתון'' בקהיר. לפני שנפח את נשמתו (בן ששים ואחת) אמר: ''הרגו אותי. רוצחים... הם מאמינים רק באש ובהרס''.
''ספטמבר השחור'' (של שנת 1970) היה החודש שבו חיסלה ממלכת ירדן התקוממות פלסטינית – בתוך חודש אחד, בנחרצות וביעילות. הכוונה הייתה לסלק את יאסר ערפאת ואת בכירי ההנהגה הפלסטינית מירדן. הפלסטינים ביצעו שורה של התקפות משטח ירדן – נגד ישראל. ממשלת אשכול הגיבה בפשיטת צה''ל על העיירה כראמה. בפעולה נהרגו כמאה ושבעים פלסטינים, אך גם כוחותינו ספגו אבדות רבות (עשרים ושמונה הרוגים ושמונים פצועים), והפלסטינים נוכחו לדעת שהם מסוגלים להתמודד מול צה''ל. ערפאת, שהצליח להימלט, זכה לתהילה וה''פתח'' השתלט על הנהגת ארגון השחרור הפלסטיני. אנשי ערפאת נהגו במחנות הפליטים בירדן ובכמה ערים ירדניות כבעלי הבית. הם הסתובבו עם מדים ועם נשק, הקימו מחסומים בדרכים, גבו מסים ולא שמו לוחות זיהוי ירדניות על מכוניותיהם. ההתעצמות הפלסטינית איימה על ריבונותו של המלך חוסיין, ששני שלישים מנתיניו היו פלסטינים. בדרכים שונות הוא ניסה לשוב ולבסס את שלטונו ולהשליט את מרותו, אך הסיכום שהושג בין הצדדים לא עמד במבחן המציאות. בארגוני השמאל הערביים החלו לדבר על הצורך להפיל את חוסיין, בחששם מהסכם ירדני-ישראלי נפרד שיחבל בחלום המדינה הפלסטינית מהירדן ועד לים התיכון. חוסיין הגיע להסכמה עם שליט מצריים נאצר לנקוט יד קשה כלפי הפלסטינים, אך הארגונים הפלסטיניים סרבו להישמע לו, ועימותים פרצו בין הצדדים ברחובות הבירה עמאן. ההתרסה נגד המלך נעשתה בוטה וגלויה יותר ויותר, עד כדי ניסיון התנקשות בחיי חוסיין. אנשי ''החזית העממית'' גם חטפו מטוסים והנחיתו אותם בעמאן, כקלפי מיקוח. בעקבות זאת התעוררה מחאה בין-לאומית נגד הפלסטינים וחוסיין הבין, שעתה העולם יקבל ביתר הבנה מהלכים נחרצים שלו נגד הארגונים הפלסטיניים. בששה עשר בספטמבר החלה המתקפה על הארגונים הפלסטיניים (שהכריזו על אזור אירביד בצפון ירדן ''שטח משוחרר''). מעוזיהם של כל הארגונים הפלסטיניים הוקפו והותקפו בטנקי ''פטון''. הפלסטינים הפתיעו בלחימה עיקשת. הסורים שלחו יחידות שריון קטנות לעזרת הפלסטינים והירדנים חששו שסוריה עומדת לכבוש את ירדן. השריון הירדני בלם את הסורים, וטיסות סיור של חיל האוויר הישראלי מעל הכוח הסורי שכנעו את הסורים לסגת. נסיגתם הנחיתה מכה קשה על תקוות הפלסטינים. מחנות הפליטים שלהם נכתשו בידי הצבא הירדני. הם הסכימו להפסקת אש. אומדן מספר ההרוגים הפלסטינים נע בין אלפיים וחמש מאות לעשרים אלף. זה היה ''ספטמבר השחור'' של הפלסטינים. מתברר שזה גם היה ''ספטמבר השחור'' של שליט מצרים גמאל עבד-אל נאצר, שלא עמד בלחץ הכבד של אירועי החודש, ובעשרים ושמונה בספטמבר לקה בלבו ומת (בן חמישים ושתיים). עוד מכה לפלסטינים. בתוקף הנסיבות חתם יאסר ערפאת על הסכם שנועד להחזיר את השליטה בירדן בלבדית למלך חוסיין. ''החזית העממית'' ו''החזית הדמוקרטית'' לא כיבדו את ההסכם, ושוב התלקחו תקריות בינן לבין כוחות הביטחון הירדניים. ואספי אל-תל, ראש ממשלת ירדן, אויבם של הפלסטינים, הורה לפרקם מנשקם. כך התגלגלו הדברים והעימותים, עד שבאמצע יולי 1971 יצאה ירדן למערכה הסופית נגד הפלסטינים. הצבא הירדני שסילק את הארגונים הפלסטיניים מהערים הגדולות, יצא לגרשם גם מאזור ההר שליד הערים ג'רש ועג'לון. שלושת אלפים אנשי הפתח שהתבצרו שם הצהירו כי יעדיפו למות בקרב ולא להיכנע. הצבא הירדני גבר עליהם לאחר ארבעה ימי קרבות. שבעים ושניים פלסטינים ברחו אל הגדה המערבית והסגירו את עצמם לידי חיילי צה''ל. לנוכח התבוסה המשפילה הפתח הקים זרוע נקמה ושמה: ''ספטמבר השחור''. המבצע הראשון של ארגון ''ספטמבר השחור'' היה רציחתו של וצפי אל-תל.
וצפי אל-תל, בנו של המשורר מוּסְטָפָא וַוהְבִּי, נולד בשנת 1910. הוא למד באוניברסיטה האמריקנית בבירות. בעת מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי, בדרגת סרן. בימי מלחמת השחרור של ישראל לחם בשורות צבאו של פָאוּזִי אֶל-קָאוּקְגִ'י ואחר כך גם בשורות הצבא הסורי. אחרי המלחמה השתלב בחיים הפוליטיים והמדיניים בירדן והיה שגרירה של ירדן בעירק (1961-1962). אל-תל כיהן שלוש פעמים כראש ממשלת ירדן: בשנים 1962-1963, 1965-1967, ולאחר אירועי ''ספטמבר השחור'', מסוף שנת 1970. בעת כהונתו זו, השלישית, ביקר בקהיר שבמצרים, ושם רצחו אותו המחבלים מארגון הטרור ''ספטמבר השחור''. שמועות שלא אומתו אך גם לא הוכחשו סופית אמרו שאחד הרוצחים גחן ולקק את דמו של אל-תל מעל גופתו.
|
