או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

ווֹלְפְגַנְג אַמַדֵאוּס מוֹצַרְט

''וכי לא אמרתי לכם שאת הרקוויאם הזה כתבתי בשבילי?''

על האיש/ה
ווֹלְפְגַנְג אַמַדֵאוּס מוֹצַרְט (Wolfgang Amadeus Mozart) היה מענקי המוסיקה הקלאסית המערבית ואחד משלושת הקלאסיקאים האוסטרים-הווינאים הגדולים (יחד עם היידן ובטהובן). אביו, לֵיאוֹפּוֹלְד, היה הכנר הראשי בתזמורתו של הארכיבישוף מזַלְצְבּוּרְג שבאוסטריה. כשהאב גילה אצל בנו הקטן כשרונות מוסיקליים, הוא החליט להציג את כישוריו של ''ילד הפלא'' על הבמה, לפני קהל. מוצרט גם הפתיע כמלחין מעולה והפליא בנגינתו. כשהגיע מוצרט בן הארבע עשרה עם אביו לרומא, הם הלכו לכנסיית סנט. פֶּטֶר כדי להאזין לתפילה ''מיזררה'' בלחנו המפורסם של המלחין ג'וֹרְג'וֹ אֲלֶגְרִי. תווי הקומפוזיציה הזאת לא הוצאו מעולם מחוץ לכנסייה. זו הייתה יצירה ארוכה וקשה לביצוע, אך די היה למוצרט בהאזנה אחת ויחידה. הוא חזר למלונו ושם רשם, מן הזיכרון, את כל תווי היצירה. זה עורר סנסציה בעולם. כשמוצרט ניגן בנפולי, חשדו בו מאזיניו שכישוף טמון בטבעתו. בתגובה הוא הסיר את הטבעת, וההשתוממות רבתה עוד יותר. פעם אחת יצא מוצרט לפריז. הפעם לא בלווית אביו, כי אם בלוויתה של אמו. האם חלתה בפריז ומתה. זו הפעם הראשונה בחייו שמוצרט נותר עזוב לנפשו. מוצרט הרבה לנגן בבתים פרטיים, אך הכנסותיו מההופעות האלה היו זעומות. על פי רוב הוא קיבל מתנות בלבד, ולא תגמול כספי. פעם הוא התלונן שיש לו כבר חמישה שעונים והוא החליט לענוד אותם על בגדיו, כדי שלא יעלה על דעת מישהו לתת לו שוב שעון במתנה. מוצרט נדד, תוך אימוץ הגוף והנפש, בדרכי אירופה של הימים ההם, חשוף לפגיעתן של מחלות ומגפות. רק בדרך נס ניצל ממוות לאחר מחלת האבעבועות שנדבק בה באחת הערים. ואומנם, בימי בגרותו חש מוצרט בגופו המדולדל והמותש את אותות הטלטולים. בזלצבורג התקבל כנגן בתזמורתו של הארכיבישוף החדש. זה נהג בו בגסות. הריב בין מוצרט לאדוניו הלך וגבר, ובסופו של דבר גורש המלחין הגאון בגסות ובחרפה. מעתה היה אנוס להרבות בכתיבה ולהתפרנס משיעורים פרטיים. הדאגות, המאמץ הגדול ותזונה גרועה נתנו את אותותיהם בגופו החלש וההרוס עוד מעת נדודיו. כוחותיו אפסו והוא חש שהקץ קרב ובא. פעם כתב אל אביו: ''דמותו של המוות אינה מבעיתה אותי. הריני מודה לאל, אשר נתן לי בינה לראות את המוות כמפתח לשער העדן האמיתי''.
בימים האחרונים של חייו הופיע בביתו של מוצרט אדם מוזר, רזה ולבוש שחורים, וביקש ממנו לחבר רֶקְוִויֶאם (תפילת אשכבה). ההזמנה הזאת עשתה על מוצרט רושם מזעזע. האיש המוזר אומנם לא היה אלא שליחו של אחד האצילים שהזמין את הרקוויאם לזכר אשתו המנוחה, ושרצה להכריז על הרקוויאם כעל יצירה משלו, אך מוצרט האמין שהשליח (ששמר על אלמוניותו ועל אלמוניות שולחו) בא אליו מן העולם העליון, כדי לבשר לו על יום מותו הקרוב. הוא חיבר את הרקוויאם בשכבו על ערש דווי, וכשסיים את כתיבתו מלמל: ''וכי לא אמרתי לכם שאת הרקוויאם הזה כתבתי בשבילי?'', עצם את עיניו ונפטר (בן שלושים וחמש. חמישה בדצמבר 1791. כנראה ממחלת הטיפוס). הרקוויאם הזה היה היצירה הטהורה והבשלה ביותר שיצאה אי פעם מתחת ידיו.
בשבעה בדצמבר 1791 התקיימה הלוויתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט. טקס האשכבה נערך בכנסיית שְׁטֶפַן הקדוש בווינה. מסע ההלוויה יצא משם לעבר בית העלמין, שהיה מרוחק מן העיר. רבים יצאו בעקבות הארון, אך לא רבים נותרו עד תום המסע, שנערך בשלג כבד. גם אשתו של מוצרט לא השתתפה בהלוויתו. בשל בריאותה הרופפת היא הובאה לבית מכרים, ושהתה שם בעת ההלוויה. הארון הגיע לבית העלמין בערב, והקבורה נערכה למחרת היום בנוכחות אנשים ספורים בלבד. מוצרט נקבר בקבר עניים, וכמקובל אז – עם עוד שלושה מתים. על הקבר לא הוצב ציון. עשר שנים אחר כך, ב-1801, הוציא הקברן יוֹזֶף רוֹטְמָאיֶיר את גולגולתו של מוצרט. הגולגולת, שעצם הלסת התחתונה שלה חסרה, נמסרה לצאצאי המלחין ובשנת 1902 הועברה לקרן מוצרט בזלצבורג. שנים אחדות אחר כך, כשאשתו של מוצרט חיפשה את מקום הקבורה, היא פגשה קברן חדש שלא ידע למסור לה מידע בעניין. משנסגר בית העלמין הועברו עצמות המתים למקום בלתי-ידוע. מקום קבורתו של המלחין הדגול לא נודע עד היום.
בדיקות דנ''א שנעשו בגולגולת בשנת 2005, במלאת מאתיים וחמישים שנים להולדתו של מוצרט, מצאו מבנה דנ''א שונה מזה של שני קרובי משפחתו (אחייניתו וסבתו מצד אמו). פירוש הדבר שייתכן כי זה זיוף בן מאתיים שנים, או, לחלופין, שזו הגולגולת האמיתית, ודווקא גולגולות ה''קרובים'' שהוצאו מאחוזת הקבר המשפחתית בזלצבורג אינן שייכות לבני המשפחה.
שמונה מאות יצירות הגיש מוצרט שי לאנושות, שלא הבינה אותו בשעתו ולא הכירה בגאוניותו, או, לפחות, לא גמלה לו על כך כראוי לו. הוא העניק לנו אופרות, סימפוניות, מוסיקה כלית, קאמרית וכנסייתית. לא היה שני לו ברבגוניותו. לבטהובן הגדול הייתה נקודה חלשה בטיפול בקולות-זמרה; שוברט נכשל באופרה; ווגנר רצה ליצור רק למען התיאטרון. מיותר לשער, מה עוד היה מוצרט מוציא מתחת ידיו וממוחו הגאוני, לו חי שבעים ושבע שנים כידידו והמופת לו, היידן. מותו המסתורי של מוצרט, והעובדה שקברו לא נמצא עד היום, עוררו חשד שהורעל על ידי בונים חופשים, מפני שמסר באופרות שלו את סודותיהם. אחרים חושבים, שידו של מתחרו האיטלקי, המלחין סאליירי, הייתה מעורבת בדבר. גם הכמורה שנאה אותו, כי לא היה קתולי אדוק...
באחד עשר בספטמבר 2002, ביום השנה לפיגוע הטרור במגדלים התאומים בניו יורק, בוצע הרקוויאם של מוצרט על ידי עשרות תזמורות ומקהלות ברחבי העולם, בשעה שבה נפגע המגדל הראשון מבין השניים, כל אחת - לפי השעון המקומי שלה, וכך נוצר רצף של עשרים וארבע שעות שבו הושמע הרקוויאם סביב כדור הארץ כהשתתפות באבלם של האמריקנים ושל אזרחי העולם החופשי כולו. בישראל בוצע הרקוויאם על ידי התזמורת הקמרית הישראלית בניצוחו של מיכאל שני ועל ידי המקהלה הקמרית תל אביב, עם מקהלת מנצחים חברי ארגון ''הלל'' והזמרים הסולנים סיוון רותם, ברכה קול, פליקס ליבשיץ ונוח בריגר, החל בשעה שמונה ארבעים ושש בערב, לפי שעון ישראל.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות