או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

פראנסואה ראבלה

''אני הולך לחפש שמא גדול''

על האיש/ה
פראנסואה ראבלה (François Rabelais) (או הפסידונים, שם העט, שלו, הערוך כאנאגרם, שיכול אותיות, של שמו: Alcofribas Nasier), בנו של אנטואן ראבלה, עורך דין צרפתי, היה מנצח על מקהלה במנזר פריזאי, רופא, סטיריקן וסופר. בשנות חניכותו במנזרים שונים, תחילה פרנציסקניים ואחר כך בנדיקטיניים, למד יוונית, עברית, ערבית, לטינית, צרפתית עתיקה, רפואה, אסטרונומיה, בוטניקה ומתימטיקה. את הכמורה, את הרפואה ואת הספרות הוא השכיל למזג באופן הרמוני. כדי לשעשע את החולים הסובלים, הוא חיבר סאטירות כתובות בצורה מושכת, על חיי האבירים. בחיבוריו הוא תיאר את דור הנפילים והוקיע את פגעי הזמן ואת השחיתות בימיו (בכנסייה, בבתי המשפט, בחצרות הפיאודלים, במדע ובחינוך הסכולאסטי). כנגד אלה הציג את האידיאל ההומאניסטי של סדרי החברה, המבטיחים את ההתפתחות החופשית של כשרונות הפרט. ראבלה היה בעל כוח דמיון עצום, בעל הומור שופע ולעג עוקצני, מתוך זלזול גמור בכל המקובל. רק בנס הוא ניצל מרדיפת הכופרים בזמנו.
יצירתו העיקרית התפרסה על פני חמישה ספרים. לכל אחד מן הספרים שם משלו, אך הם ידועים היטב על פי שמו של הראשון שבהם (שיצא לאור דווקא כספר השני): La Vie très horrifique du grand Gargantua, père de Pantagruel (''חייו האימתנים מאד של גארגאנטואה הגדול, אבי פאנטאגרואל''. או, כפי שתורגם בשעתו לעברית: ''עלילות הענקים גרגנטוא ופנטגרואל''). הספרים מספרים את סיפורה של משפחת ענקים, מלך ארץ אוטופיה ונסיכיה. ראבלה נתן, בספרים האלה, ביטוי לאידיאל של חיי אנוש שלמים, שבו מתמזגים תענוגות הבשרים (בעיקר המשקה והיין) עם חיי הרוח (ושכרון הדעת). היצירה מהווה ביקורת על הנזירות, על המיסה, על מסורת העלייה לרגל ועל עוד כמה מצוות-דת. היא מעלה על נס את פעילותו המדעית והטכנית של האדם, פעילות שבזכותה הוא עתיד לכבוש את כדור הארץ כולו, ואף את הירח ואת הכוכבים. לצורך היצירה, שרב בה היסוד המיסטי והפנטסטי, הרשה ראבלה לעצמו להמציא מלים חדשות.
במסעותיו על פני צרפת ורומא (בחברת פטרונו וידידו, החשמן של פאריז, ז'אן די בליי – Jean du Bellay), העשיר את ידיעותיו וגם את אוספו הבוטני. הוא שהביא לצרפת את המלון, את הארטישוק ואת פרח הציפורן.
על ערש מותו, (בן ששים, ויש אומרים – שבעים, כנראה בתשעה באפריל 1553, בפאריז), הוא אמר: ''הורידו את המסך, מחזה ההיתולים [הפארסה] הסתיים''. לפי מסורת אחרת היו מלותיו האחרונות: ''אני הולך לחפש שמא גדול'' (Je vais chercher un grand peut être).
משנפתחה צוואתו החתומה, מצאו שהסתיימה במלים: ''אני חייב המון ואין לי כלום. את השאר אני מוריש לעניים''.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות