זָ'אן-לֶאוֹן (אוֹגוּסְט מָארִי ז'וֹזֶף) ז'וֹרֶס (Jean-Leon [Auguste Marie Joseph] Jaurès), מנהיג סוציאליסטי צרפתי, עיתונאי, נואם מזהיר, סופר, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת טוּלוּז ופּרְלָמֶנְטַר. תומך נלהב של הפרדת הדת מן המדינה. כאמיל זולה – פעל גם הוא למען זיכויו של אלפרד דרייפוס. הוא דגל באיחוד בינלאומי של מעמד הפועלים. נמנה עם מקימי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ועם מייסדי העיתון הסוציאליסטי “L’Humanité” (''הָאֱנוֹשׁוּת''). הוא גם ערך את העיתון הזה, עד הרצחו, בפריז, בשנת 1914, משום שתמך בהתפייסות עם גרמניה. את העשור האחרון בחייו הקדיש לניסיון להפיג את האיבה שבין גרמניה לצרפת, איבה שעלולה הייתה להצית מלחמה באירופה כולה. הוא חזה את ההרס ואת ההרג שהמלחמה הזאת תביא על בני האדם, וגם את התמוטטות הערכים האנושיים, הרוחניים והמוסריים. בתנועות הפועלים בשתי הארצות ראה את ראש החץ להתפייסות המְּאֻוָוה. הוא ראה בתנועות האלה תנועות העומדות מעל לשאיפות הלאומניות והמלחמתיות, המיליטריסטיות, ואף הציע רפורמה בצבא הצרפתי, שיהא זה צבא יעיל, מהיר להיקרא אל הדגל בשעת הצורך, אך עממי ושואף שלום. הלאומנים בצרפת האשימו את ז'ורס – שנאם בהתלהבות למען השלום ושנפגש עם סוציאליסטים עמיתים בגרמניה כדי להשיג את המטרה הזאת – בבגידה. כך, למשל, נכתב באחד מעיתוני הימין: ''לוּ בחר אחד הגנרלים, ערב המלחמה, ששה חיילים וסמל אחד, כדי שיעמידו את ז'ורס אל הקיר ויחדירו למוחו, ממרחק קטן, את מנת העופרת הדרושה, האם לא הייתם סבורים שהגנרל הזה מילא את חובתו האלמנטרית?''. המאמרים המתלהמים בעיתוני הימין השפיעו על מתנקש מוסת (רָאוּל וִילָאן – (Raoul Villain), בן עשרים ותשע, בן לאם שהייתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש, ואף הוא לא היה בריא לגמרי בנפשו), והוא ירה בז'אן ז'ורס למוות, בשלושים ואחד ביולי 1914, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
ז'ורס יצא עם חבריו למערכת “L’Humanité” לאכול ארוחת ערב לפני ליל השימורים שלהם, שבו היה עליהם לגבש את מאמר המערכת, שאמור היה לנקוט עמדה נגד המלחמה. הם ישבו ב''קפה קרואסאן'' (“Café Croissant”). ז'ורס ישב, וגבו אל החלון הפונה אל הרחוב. מאצל השולחן הסמוך קם חבר מערכת העיתון ''ל'הומאניטה'', פיליפ לאנדרייה, והראה לו תצלום. ''אלה בנותיי'', אמר בגאווה. ''מותר לי לראות?'', שאל ז'ורס בחיוך. הוא התבונן בתמונה ושאל: ''בנות כמה הן?'', ומשנענה, אמר לאב המאושר: ''אני מאחל לך כל טוב ורוב אושר אתן''.
באותו רגע (תשע וארבעים בערב) נראה הבזק, ונשמע מפץ שתי יריות. ז'ורס (בן ארבעים וחמש) נפל לאיטו על צדו הימני. במפית שולחן ניסו לעצור את הדם שזרם מעורפו, אך לבו נחלש עוד ועוד, ובתוך דקות דמם לגמרי. עד ראייה אמר: נרצח מצפון העולם. עתה יכולים רבי-הטבחים להתחיל במלאכתם''.
לאחר מותו, המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת, שעל הקמתה עמל במשך עשרים שנים – התפוררה.
הרוצח, שכמעט לא עשה מאמצים להימלט, נתפס, אך הועמד לדין רק חמש שנים אחר כך, לפני חבר מושבעים קשישים, שאיש מהם לא שירת בחזית, ואיש מהם לא היה פועל. אלה קבעו, שז'ורס לא נרצח, אלא הוצא להורג, ולא בתכנון מוקדם, אלא מהתפרצות רגש פטריוטי ספונטני. ראול וילאן זוכה ושוחרר, ואלמנתו של ז'ורס חויבה בהוצאות המשפט...
עוד חמש שנים עברו, עד שהצרפתים התעשתו, והעבירו את ארונו של ז'אן ז'ורס לקבורה בפנתאון, בצד גדולי האומה.
|
