אֶרִיךְ מִיהְזָם (Erich Mühsam) היה משורר אנרכיסט ואקספרסיוניסט, יליד ברלין, שנטל חלק במרד במינכן ב-1919. כשעלו הנאצים לשלטון, הוא נעצר (בשחר של עשרים ושמונה בפברואר 1933) נשלח למחנה הריכוז אוֹרַנְיֶינְבּוּרְג, ואחר כך נרצח (בלילה שבין תשעה לעשרה ביולי 1934, בן ששים ושמונה).
בשנת 1924 נכלא במבצר-כלא על שהשתתף בהכרזה על ''הרפובליקה הסובייטית של בוואריה'', אבל בלחץ דעת הקהל הסוערת שוחרר אחרי חמש שנים (מתוך חמש עשרה שנות מאסר שנגזרו עליו) וחידש את מאבקו. בהיותו נואם מצוין, מרצה מבוקש ומשורר ומחזאי מקובל, ידע לעורר רבים ללכת בעקבותיו, בדרך האנרכיזם הגרמני. הוא נהג כך גם בשני כתבי עת שערך והוציא לאור. היטלר ואנשיו ראו בו, אפוא, אויב. במחנה הריכוז סבל קשות: שיניו נשברו במכת רובה, צלב קרס אדום הוטבע על גולגולתו, סוהריו ירקו בפניו, הוא נדרש לנקות מחראות והכריחו אותו לחפור את קברו במו-ידיו ולשיר את ההמנון הנאצי “Horst Wessel”. אבל הוא אך הגביר את זעם מעניו, מששר דווקא את האינטרנציונל.
כך מתארים חבריו את מעצרו ואת הוצאתו להורג: ''בלילה של עשרים ושמונה בפברואר 1933, הוציאו הנאצים את מיהזם ממיטתו. הם גררו אותו אל בתי הסוהר ומחנות הריכוז שלהם. הם עינו אותו באופן מחריד, ירקו לתוך פיו, שיסו בו קוף; החיה המפוחדת נתלתה על צווארו ונשכה אותו בייאוש. הם שרפו צלב אל תוך זקנו, ולבסוף רצחו אותו, כאשר סירב למלא אחר פקודתם של קלגסי האס. אס. (ובראשם אַיְיקֶה – Eicke – מי שהיה מפקד מחנה הריכוז דָּכָאוּ): 'עד הבוקר עליך לתלות את עצמך. אם לא תוציא לפועל את הפקודה הזאת, נטפל בכך בעצמנו''. הם עינו אותו עד מוות, הרגו אותו בזריקת רעל ואז תלו אותו במשתנה של מחנה הריכוז, כדי ליצור רושם של התאבדות''.
הנה שירו של אריך מיהזם: ''צוואתי'', בתרגום מגרמנית של יאיר אור (''הארץ'', ''תרבות וספרות'', שלושים באוגוסט 2002):
''וְאִם דַּרְכִּי נִגְמֶרֶת,
טִימְנוּ אֶת מִיהזָם בֶּעָפָר.
דִּמְעָה עוֹדָהּ נוֹשֶׁרֶת –
בְּרָכָה לַבּוֹר נִמְסֶרֶת –
עָלָיו הַמַּצֵּבָה:
יִרְקַב בְּרוֹךְ גּוּפְךָ!
וּכְתוֹם שָׁנָה חוֹלֶפֶת,
הוֹאִילוּ לְדַדּוֹת,
בּוֹאוּ, אַחַי, לָצֶקֶת,
טִיפָּה צְלוּלָה נוֹצֶצֶת –
הַיּוֹם נִשְׂמַח לִשְׁהוֹת!
וּלְזִכְרִי: לִשְׁתּוֹת!
אַתֶּם חָבִים לִי לַעֲנוֹת,
זֹאת בַּקָּשָׁתִי הָאַחֲרוֹנָה!
הָרִימוּ הַכּוֹסוֹת:
תְּנוּ לַגְּוִויָּה לִחְיוֹת! –
חָלְפָה כָּל מְצוּקָה!
לְחַיֵּי מִיהזָם! – לְחַיֵּי מוֹתְךָ!''
ועוד שיר של מיהזם בתרגומו של יאיר אור:
''אֶל הַמְּשׁוֹרְרִים''
''אֲנַחְנוּ הַמְּשׁוֹרְרִים יוֹתֵר מִדַּי יָדַעְנוּ / הִתְרַבְרֵב בְּגוֹרָלוֹת קְלוּשִׁים. / כְּשֶׁצִפּוֹר בַּיַּעַר שָׁרָה לָנוּ, / כְּשֶׁגַּעְגּוּעִים בַּלֵּב הִכּוּ אוֹתָנוּ, / הַלֵּב אֲשֶׁר חָשַׁק בְּנָשִׁים, - / עוֹלָם שָׁלֵם עָצַר מִנְּשֹׁם, / לְהַאֲזִין לְקוֹל שִׁירֵנוּ הַדּוֹבֵב, / הַנּוֹתֵן קְצַת זֹךְ שֶׁל שֶׁמֶשׁ, חֹם, / וּמֵנִיחַ לַנְּעָרוֹת, שֶׁלֹּא רָצוּ בָּנוּ הַיּוֹם, / שֶׁתִּהְיֶנָה חַסְרוֹת לֵב. // הַפְסִיקוּ לַחֲלֹם! הַפְסִיקוּ הִרְהוּרִים! / בְּעוֹד סָבִיב שׁוֹצֵף הַדָּם. / הַפְסִיקוּ לְחַלֵּל בְּאַבּוּבֵי רוֹעִים! / הַאֵין סוּסְכֶם לוֹחֵךְ אֶת הָעֵצִים, / בְּעוֹד בָּאֵשׁ הָאֹפֶק נֶאֱדָם? / בְּמָוֶת וּבְשִׂנְאָה בֶּן-הָאָדָם שׂוֹרֵר. - / קִרְעוּ אֶת מֵיתְרֵי הַלַּאוּטוֹת, נַגָּנִים, / אֲשֶׁר צְלִילָן אַף פַּעַם לֹא עוֹרֵר! / הַסְתֵּר בַּחֲרָטָה אֶת פַּרְצוּפְךָ, הַמְּשׁוֹרֵר, / בִּפְנֵי עוֹלָם וֵאלֹהִים! // אַךְ אִם תָּשׁוּב בָּכֶם אֵי-פַּעַם לֶהָבָה, / הַפְסִיקוּ לְבוֹשֵׁשׁ וּלְהֵאָנֵחַ! / קִרְאוּ אָז לְפִיּוּס, לְאַהֲבָה, / שֶׁלְּעוֹלָם יְהֵא הָעֹז, הָהַרְהָבָה, / שׁוּם טוֹב מֵחֹסֶר מַעַשׂ לֹא יִצְמַח! / הַשְׁבִּיעוּ בִּשְׁבוּעָה אֶת כָּל הָאֱנוֹשׁוּת, / הָאֱנוֹשׁוּת, אֲשֶׁר אַף פַּעַם לֹא-בְחַרְתֶּם, / הֱיוֹת עִמָּהּ בַּסֵּבֶל, בַּתְּשִׁישׁוּת! / לֹא מְהַלְּכִים בַּכּוֹכָבִים! אָדָם פָּשׁוּט! / וְרַק אֶל הַשָּׁלוֹם שִׁירִים שַׁרְתֶּם.''
|
