או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

פרנציסקוס הקדוש מסֵיילְס

''אני בוטח בכל לבי באל, שיידע כיצד להציל אותי מיד כל אויבַי ... ישו!''

על האיש/ה
פרנציסקוס הקדוש מסיילס (Saint Francis de Sales), הבישוף הקתולי של ז'נבה, שוויץ, ומחברם של ספרי דת רבים, דרשות וּטְרַקְטַטִים (חיבורים דתיים ומסות), נחשב לפטרונם של העיתונאים, ויומו הוא עשרים וארבעה בינואר. נולד בצרפת ב-1567. תמיד ידע שייעודו הוא כְּמוּרָה, אך ציפה לאות מהשמיים לכך. בינתיים נשלח על ידי אביו לאקדמיה צבאית בפריז, ואחר כך למד רפואה בפָּדואָה. וכך בצד השתתפות בחִנְגּוֹת חיילים ובדו-קרבות, גם למד תיאולוגיה. לבסוף נראה היה לו שהאות שציפה לו אכן ניתן לו. שלוש פעמים נפל מסוסו, ובכל פעם שנפל, חרבו יצאה מנדנה והנדן והחרב נפלו על הקרקע זו על זה בצורת צלב. הוא החליט סופית לקבל על עצמו את הבישופות, והחל מתקדם במעלות סולם הכמורה. תחילה קהל המאמינים נרתע מסגנונו המיוחד בהטפותיו ובדרשותיו, וסבר שהוא יהיר ומתנשא. אך שעתו הגדולה באה לו בעת שהחליט לצאת למסע רגלי ארוך, אל מעבר להרים שבמחוזו. בעוד שסביבתו הייתה פרוטסטנטית, מעבר להרים הייתה טריטוריה שוויצית קַלְוִוינִיסְטִית. הוא החליט להעביר את ששים אלף תושבי המחוז לקתוליות. הוא יצא למסע עם בן-דודו. במשך שלוש שנים התדפק על דלתות התושבים בניסיונו המיסיונרי. רבות מן הדלתות נטרקו בפניו, אך הוא התעקש. בתום שלוש השנים האלה, משלא הצליח להמיר את דתו של אף אדם אחד, עזב אותו בן דודו והוא נותר לבדו. הוא כתב את דרשותיו ותחבן מתחת לדלתות הבתים שלא נפתחו לפניו. לאט-לאט נפתחו הבריות ביחסם אליו, ועד ששב למחוזו כבר המיר את דתם של ארבעים אלף מבני המחוז לקתוליות. ב-1602 מונה לבישוף של ז'נבה, שוב – טריטוריה קלוויניסטית. בשנת 1604 פגש בדיז'וֹן אלמנה מיסטיקאית, גֵ'יין דה שַׁנְטַל, ובשיתוף פעולה אתה (ובעזרת תרומה נדיבה) פתח מנזר לנשים דתיות.
העומס עליו היה רב: דרשות, ביקורים, הוראה (אפילו הדרכה צמודה לחרש, שיכיר את מקראות הקודש כך שיוכל לקבל את לחם הקודש הראשון שלו), מענה למכתבים רבים שבהם נשאל בבעיות שונות ונתבקש לתת הדרכה רוחנית, כתיבת ספרי הדרכה רוחנית כזאת - וזה השפיע לרעה על בריאותו.
הוא הראה את הדרך לחיי קודש ואמונה גם לאדם הפשוט. בעיניו, האהבה לאל היא כאהבה הרומנטית. ידועה אמירתו: ''... מי שמוּנָע על ידי האהבה האנושית הטבעית, כל מחשבותיו קשורות במושא אהבתו. פיו מלא בשבחיה של אהובתו,... ואינו יכול לעבור על פני עץ, מבלי שיחוש צורך דחוף לחרוט על גזעו את שמה. אלה האוהבים את האלוהים, לעולם אינם יכולים להפסיק לחשוב עליו, לערוג לו, ... לדבר על אודותיו. לו יכלו, כי אז היו חורטים את שמו של ישו על לבבות כל בני אנוש''. והמפתח לאהבה לאל היא התפילה, המעידה על המודעות לנוכחותו של האל. האדם נבחן על פי מעשיו, הן כלפי האל, הן כלפי חברו. ''להיות כמלאך בתפילה, אבל כחית טרף כלפי אדם אחר, הרי זה להדס כחיגר על שתי הרגלים''. ''אל תדון את חברך, ואל תרכל עליו'', אמר. ''המעשים האלה מקורם אָנוכי, וזאת – כדי שאתה תֵּרָאה טוב יותר''.
ככל שהתבגר הידרדרה בריאותו. הוא לא יכול היה לממש את רצונו לֵהָפֵך לנזיר-פרוש, כי רבים היו זקוקים לו ושאלו בעצתו. גם האפיפיור, גם הנסיכה, גם המלך לואי השלושה עשר. ''עתה אני חש שאני מחובר לאדמה רק ברגל אחת...'', אמר.
הוא נפטר בעשרים ושמונה בדצמבר 1622, בן חמישים וחמש. סמוך לשעת מותו עוד ביקשה ממנו נזירה אחת הדרכה ועצה לחיים. הוא יעץ לה: ''נהגי בשפלות רוח ובענווה''. משראו הסובבים אותו שהוא נוטה למות, שאלו אותו אם הוא מפחד מן השטן. הוא ענה: ''אני בוטח בכל לבי באל, שיידע כיצד להציל אותי מיד כל אויבַי'', ובנשימת אפו הכבדה האחרונה אמר: ''ישו!''.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות