דבריו האחרונים של סרן נָתָן הֵייל (Captain Nathan Hale), מורֶה מקוֹנֶטִיקט, ארצות הברית, השפיעו על הדורות שבאו אחריו אותה השפעה מיתית שהשפיעו דבריו של יוסף טרומפלדור: ''טוב למות בעד ארצנו''. נתן הייל, חייל בצבא המהפכה האמריקנית נגד הבריטים, נשפט על ידם כמרגל ונתלה על עץ תַּפּוּחַ (בן עשרים ואחת, בניו יורק, בעשרים ושניים בספטמבר 1776, ליד בית שנקרא: ''פונדק היונה'', “Dove Tavern”). תלייניו סרבו לבקשתו לקבל ספר תנ''ך ולראות פני כומר. כשהתהדקה עניבת החנק על צווארו, אמר (כעדותו של מהנדס בריטי שנכח במקום) : ''מה חבל, שאני יכול להקריב את חיי למען ארצי רק פעם אחת''. קצין בריטי, סרן פְרֶדֶרִיק מֶקֶנְזִי (Frederick Mackenzie), שנכח בעת ההוצאה להורג, אמר שהייל הוסיף: ''זו חובתו של כל קצין טוב לציית לפקודה הניתנת לו על ידי מפקדו''. דברי הייל תואמים למשפט שנמצא במחזהו של ג'וֹזֶף אַדִיסוֹן (Joseph Addison): ''קָאטוֹ'' (“Cato”).
הוא נולד בששה ביוני 1755 בקוֹבֶנְטְרִי (Coventry) שבקונטיקט במשפחת חוואים עשירה. הוא היה תלמיד מצטיין בכיתתו, והמשיך כמורה בבתי ספר שונים. אף שלא היה בגיל גיוס, התנדב למיליציה בעירו, לפעולות מלחמתיות נגד הבריטים. לבסוף, באפריל 1775, החליט להתגייס לצבא, ובאסיפת התושבים קרא: ''הבה נצא לקרב מיד, ואל נניח את נִשְׁקנו עד אשר נשיג את עצמאותנו!''. ההיסטוריונים מציינים, שזו פעם ראשונה שהמלה ''עצמאות'' (“Independence”) הושמעה בפומבי.
נתן הייל השתתף בפעולות אחדות, בהן בקרב בארבעה ובחמישה במרס 1776, שבו סולקו האנגלים מבוסטון (הקצין הייל ניהל יומן יומי ובו תיעד את פעולותיו הצבאיות והשגרתיות). משהועברה יחידתו, בפקודת וושינגטון, לניו יורק, התקיף הייל, אז כבר מפקד נערץ ואהוב על חייליו, יחד עם בני חבורתו, את הפְרִיגָטָה פֶנִיקְס. החבורה לא הצליחה להטביע את כלי השייט, אך הם החרימו את אניות הלוואי שלה, ואת תותחיה. הפעולה ומבצעיה זכו לשבחים חמים מפיו של וושינגטון עצמו ולתגמולים, מה גם שהפריגטה והספינות שעמה הסתלקו ממקום שִׁיוּטָן.
לבקשת מפקדו נוֹלְטוֹן (Knowlton), הייל התנדב לשמש מרגל מעבר לקווי הבריטים בלוֹנְג אַיְילֶנְד (ניו יורק), כדי להביא מידע נחוץ על תוכניות האויב ותנועותיו. חבריו הזהירו אותו, שהמשימה מסוכנת, וכי מרגל שייתפס לא יומת בירייה, כי אם ייתלה. הייל ענה באומץ ובנחישות (ואלה המלים האחרונות ששמעו מפיו חבריו לפני שיצא אל משימתו ואל מותו): ''אני מבקש להביא תועלת, וכל סוג של שירות הנחוץ לטובת הציבור נעשה מכובד מעצם היותו נחוץ. אם צרכיה הדחופים של ארצי דורשים שירות יחיד במינו, כי אז הצורך לבצע את השירות הזה הנו חיוני''. הייל לבש בגדים אזרחיים ועבר ללוֹנְג אַיְילֶנְד במסווה של מורֶה הַתָּר אחרי משרה. הוא חצה בסירה את מי הים לניו יורק, ובה חקר את חקירותיו. בשובו אל החוף ביום שקבע עם בעל הסירה (עשרים בספטמבר) אותת לסירה, אך גילה במאוחר שטעה. זו הייתה סירה בריטית השייכת לפריגאטה אנגלית. נתן הייל נתפס ונחקר. בסוליות נעליו נתגלו רשימותיו. הוא כתב אותן בלטינית. הייל הובא לפני הגנרל הבריטי האוֹ (Howe), וזה דן אותו, בלי משפט, למוות בתלייה. תליינו היה קצין משטרה צבאית אכזר במיוחד, וִוילְיַאם קָאנִינְגְהַאם (שבעצמו נתלה באנגליה שנים אחדות אחר כך). הייל כתב שני מכתבים: אל אחיו ואל מפקדו, אך המכתבים הושמדו בידי קאנינגהאם, בטענה שאל למורדים לדעת שהיה בצבאם אדם שנכון היה למות בנחישות שכזו.
גופתו של נתן הייל נותרה תלויה על אם הדרך עוד ימים אחדים, ואחר כך נקברה בקבר שמיקומו אינו ידוע עד היום.
|
