יוליוס שטרייכר (Julius Streicher) היה פושע מלחמה נאצי, שבלט כאחד האנטישמים הקיצונים ביותר במפלגתו. הוא נולד לאב מורֶה בפְלַיְינְהַאוּזֶן (Fleinhausen) שבשְׁוַואבְּיָה, גרמניה, בשנים עשר בפברואר 1885. במלחמת העולם הראשונה זכה בעיטורי הצטיינות (בהם: צלב הברזל). לימד בבית ספר יסודי. בשנת 1921 הצטרף למפלגה הנאצית, חָבַר למי שרצו להדיח את היטלר ממנהיגות המפלגה, אך זכה באמונו המלא של היטלר לאחר שהשתתף ב''פּוּטְשׁ מרתף הבירה'' ב-1923, במינכן, ניסיון הפיכה שאומנם הסתיים בכשלון, ובמאסרו של שטרייכר, אך בזכותו היה לאחד מידידיו הקרובים של אדולף היטלר. ב-1925 מונה לגָּאוּלַיְיטֶר (מפקד המחוז, Gauleiter) של חבל פְרַנְקוֹנְיָה. היה חבר בית הנבחרים של בָּאוָוארְיָה, ואחר כך חבר הרַיְיכְסְטָאג. דרגתו באֶס. אַ. הייתה אוֹבֶּרְגְּרוּפֶּנְפִיהְרֶר.
יוליוס שטרייכר היה מי שיזם, באחד באפריל 1933, את החרם הכלכלי על היהודים. כאַחַד הדמגוגים הקיצונים והמטיפים בארס רב לחיסולם של היהודים, ייסד וערך בשנת 1923 את העיתון ''דֶּר שְׁטִירְמֶר'' (Der Stürmer), בעל הקו האנטישמי והפורנוגרפי (שטרייכר טען במאמריו בעיתון, שהיהודים אחראים למיתון, לאבטלה ולאינפלציה בגרמניה. במאמריו ובִנאומיו הוא תיאר את היהודי כשטן, כאויב האנושות, כיצור נחות, כחיידק מסוכן וכמטמא הגזע האַרִי. הוא האשים את היהודים בסחר בנשים גרמניות, ופרסם קריקטורות בוטות, ובהן, בין השאר, דמות היהודי המוצץ את דמה של האומה הגרמנית. ב-1938 פרסם בעיתונו כתבה וכותרתה: ''מלחמה באויב העולם'', ובה דרש להשמיד כליל את העם היהודי). לעיתון היו כחצי מיליון מנויים. עד כדי כך היה העיתון קיצוני ופורנוגרפי, שהשלטונות הנאציים אף נאלצו פעם אחת לסגור אותו לזמן-מה. שטרייכר פעל בכל כוחו לאסור על היהודים בנִירֶנְבֶּרְג להיכנס לבתי קפה ולמסעדות, וניסה להקים מחדש במחוזו את הגטאות. משעלו הנאצים לשלטון בשנת 1933, מונה יוליוס שטרייכר לראש ''הוועד המרכזי להגנה מפני תעמולת הזוועות והחרם של היהודים'', ארגן את ''חרם אחד באפריל'' והיה מיוזמי חוקי נִירֶנְבֶּרְג. במרס 1940 נערכה חקירה על ידי בית המשפט העליון של המפלגה הנאצית. שטרייכר נחשד בלקיחת שוחד כדי לאשר את הטוהר האַרִי של מפעלים ושל בתי עסק. הוא גם הואשם בפרסום ידיעות לא-נכונות על הֶרְמַן גֶּרִינְג. הוא הושעה מתפקידיו, אולם המשיך בהתססה אנטישמית.
הנה כמה מדברי ההסתה: ''היהודי חי תמיד מדמם של עמים אחרים. על כן הוא זקוק לרציחות ולקורבנות. הניצחון יהיה שלם רק כשהעולם יהיה נקי מיהודים'' (נאום ב-1937); ''אנו יודעים את האויב, אנו קראנו לו בשמו במשך עשרים השנים האחרונות: הוא יהודי העולם. ואנו יודעים שהיהודי חייב למות'' (נאום בשלושים ואחד באוקטובר 1939); ''אם רוצה מישהו לשים קץ להמשך קיומו של הדם היהודי, שהוא קללה משמיים, אין לו אלא דרך אחת בלבד: לעקור משורש ולחסל כליל את העם הזה, את זרע השטן הזה, מבלי להשאיר לו שריד'' (מאמר בעשרים וחמישה בדצמבר 1941).
משתמה המלחמה, לא עזרו לשטרייכר תחפושותיו וזהויותיו הכוזבות. הוא נתפס כעבור שבועיים בהיותו מחופש לצַבָּע, והועמד לדין כ''אוייב היהודים מספר אחת'' וכמי שהיה אחראי, בנאומיו ובמאמריו משולחי הרסן, להכנת דעת הקהל בגרמניה לחוקי נירנברג ול''פתרון הסופי''. בששה עשר באוקטובר 1946, לאחר משפטי נירנברג, נתלו עשרה מן הנאשמים בפשעים נגד האנושות, ובהם יוליוס שטרייכר. התנהגותו בעת שהועלה לגרדום (בן שִׁשים ואחת) הייתה תמוהה. הוא צרח בקול: ''הַיְיל היטלר!'', ירק על התליין (איש צבא ארצות הברית, סַרְגֶ'נְט ג'וֹן ווּדְס [ Woods]) ואמר לו: ''הבולשביקים יתלו אותך יום אחד'', וברגע האחרון לפני שנשברה מפרקתו צעק ''חג פורים 1946'', ואין איש יודע למה התכוון. אולי רמז לשמחתם של היהודים בפרס ובמדי בעת מפלת הגויים אויביהם. אחרים מזכירים שהייתה לו רמת אינטליגנציה נמוכה מאוד, עד כדי כך, שנחשב בעיני רבים כלא-שפוי בדעתו ואפילו הביך תכופות את השלטונות בהתנהגותו ובהתבטאויותיו.
יש אומרים שלפני שהוּרַד הבַּרְדָּס על פניו הוסיף: ''אני עתה בידי האלוהים, אבי. אַדֶל, אשתי היקרה''.
|
