או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

בִּילִי הַנַּעַר

''מי זה? מי זה?''

על האיש/ה
וִילְיָאם הֶנְרִי מֶקָארְתִ'י, או וִילְיָאם בּוֹנִי (William Bonney), או קִיד (ויליאם) אַנְטְרִים (Antrim), נודע בשמו שהפך לאגדה ''בִּילִי הַנַּעַר'' (''Billy the Kid''). אחד מאותם פורעי חוק ב''מערב הפרוע'' של ארצות הברית, ששמו יצא לשִׁמצה (או לתהילה, בעיני אחרים). על פי האגדה המפארת את שמו של ''הנער'', שנורה למוות בהיותו בן עשרים ואחת, הוא רצח בשנות חייו עשרים ואחד בני אדם, אחד כנגד כל שנה ושנה מחייו. במציאות, הוא אמנם היה מעורב בתקופת זמן של כארבע שנים בקרבות יריות רבים, אך הרג ''רק'' ארבעה בני אדם, והיה מעורב ברציחתם של לפחות עוד חמישה.
''בילי הנער'' נולד כהנרי מקארתי (Henry McCarty) ב''אִיסְט סַיְיד'' של ניו יורק סיטי בעשרים ושלושה בנובמבר 1860. אביו נפטר בעודו עול ימים, ואמו, קַתְרִין, עברה עמו ועם אחיו לאִינְדִּיָאנָה. בילי היה אז בן שש. באינדיאנה התחתנה קתרין עם ביל אַנְטְרִים, והמשפחה שבה ונדדה עד שהגיעה לסִילְבֶר סִיטִי בניו מקסיקו ב-1873. כאן נפטרה האם משחפת, בהיות בילי בן חמש עשרה. עתה החלו התנגשויותיו הראשונות של בילי עם שומרי החוק. הוא נעצר בעוון גניבה, אך ברח מן המעצר והחל לנדוד ברחבי המדבריות של דרום-מערב מקסיקו וּצפונהּ. באֲרִיזוֹנָה היה גונב סוסים, ובשבעה עשר באוגוסט 1877 רצח לראשונה אדם, את הנפח קָאהִיל (Cahill) במסבאת ''קֶמְפּ גְּרַנְט''. וזה סיפור המעשה (אגדה או לא – לא ברור): בילי ואמו עברו ליד בית מרזח. קבוצת גברים עמדה בפתח המסבאה, ואחד מהם, הנפח גס הרוח קאהיל, העיר הערות בוטות על אמו של בילי. בילי בזעמו יידה אבן בנפח והפיל את כובעו. הנפח רדף אחרי הנער, אבל גבר אחר מקבוצת הגברים, אדם ושמו מוֹלְטוֹן, עצר אותו ובילי נחלץ מצרה. ימים אחדים אחר כך הגיע בילי אל בית המרזח, למשחק קלפים, כהרגלו, ונכח בעת שפרץ ויכוח בין מולטון לקאהיל. קאהיל עמד לנפץ כסא על ראשו של מולטון, ואז זינק בילי ודקר אותו בסכין שלוש דקירות בלבו.
לאחר רצח קאהיל ברח בילי מאריזונה והגיע למחוז לינקולן בניו מקסיקו. מעתה החל להיות ידוע כ''בילי בּוֹנִי, גנב הסוסים''. הספרדית שבפיו הייתה רהוטה, והוא כבש את לבותיהן של נשים מקסיקניות רבות. בילי מצא עבודה אצל החוואי האנגלי הצעיר ג'ון טוּנְסְטָאל (John Tunstall), שיחד עם שני שותפיו היה מעורב במלחמת הדמים של חוואי מחוז לינקולן, מלחמה על המשאבים. טונסטאל נרצח ובילי הצטרף לקבוצה שנדרה לנקום את דמו ונשבעה אמונים לשותפו של טונסטאל, אֲלֶכְּסַנְדֶּר מֶקְסְוִוין (Alexander McSween). הקבוצה החלה בחינגת רציחות של כל מי שנחשד בעיניה במעורבות ברצח טונסטאל. בילי תכנן את המארב למי שנחשב מנהיגם של הורגיו של טונסטאל, השריף של מחוז לינקולן, ויליאם בְּרֵיידִי. בילי והחבורה רצחו את בריידי ואת סגנו באחד באפריל 1878. ''מלחמת הדמים של מחוז לינקולן'' הגיע לסופה כששלטונות החוק ועוזריהם הטילו מצור על ביתו של מקסווין, שבו התבצרה החבורה, ולאחר חמישה ימי לחימה הובער הבית עד היסוד ומֶקְסְוִוין נורה למוות. בילי הצליח להימלט, אך הוכרז פרס על ראשו, והוא החליט להיכנע תמורת חנינה. מי שלכד את בילי הנער היה מושל ניו מקסיקו לוּאִיס (''לוּ'') וָואלָאס (Lewis [Lew] Wallace), שסיפור חייו ופעולותיו בתחומים שונים מרתקים ועשירים, אך לנו הוא ידוע בעיקר כמחברו של הרומן הקלאסי, שאף עובד לסרט קולנוע פופולרי: ''בן-חוּר''.
במהרה בילי קיבץ כנופיה חדשה וזו עסקה בגניבת בקר ברחבי המחוז. בדצמבר 1880, אחרי ששניים מבני חבורתו נורו ונהרגו, בילי נתפס בידי השריף פֶּט גָּארֶט (Pat Garrett). במשפטו נידון בילי לתלייה. בעשרים ושמונה באפריל נמלט מכלאו, תוך הריגת שניים מסוהריו.
בארבעה עשר ביולי 1881, פט גארט ושניים מסגניו ישבו בחדר המיטות המואפל בפוֹרְט סָאמְנֶר (Fort Sumner), בבית החווה של ידידו של בילי, פִּיט מַאקְסְוֶול (Pete Maxwell). גארט חקר את מאקסוול בדבר מקום הימצאו האפשרי של בילי. מאקסוול אמר שבילי אכן היה במקום, אך אין לו מושג היכן הוא. המזל שיחק לידיו של השריף, כי בילי הגיע לבית, אקדח בידו האחת וסכין קצבים בידו השנייה, כדי לחתוך במטבח בשר לארוחת לילה לו ולחברו. בילי, בגרביים לרגליו, נכנס לחדר השינה של מאקסוול, אך לא זיהה את גארט באפלולית. ''Quien es? Quien es?'' (''מי זה? מי זה?''), הוא שאל בספרדית את מאקסוול. אלה היו מילותיו האחרונות. גארט ירה באקדחו שתי יריות. כדור אחד פגע הישר בלבו של בילי הנער.
בילי נקבר למחרת היום בבית הקברות שבפורט סאמנר, בין שני חבריו לכנופיה, טוֹם אוֹ'פוֹלִיָארְד וצָ'ארְלִי בָּאוּדְרִי.
יש האומרים שמאקסוול הפיל את חברו בילי בפח, משום שגילה שחיזר אחר אחותו הקטנה, פָּאוּלִיטָה, וכי הרתה לו.
בשנת 1938 הלחין המלחין האמריקני אהרון קוֹפְּלֶנְד סוויטה לבלט, ''בילי הנער'', שהתבססה על דמותו של בילי ועל מנגינות עממיות אמריקניות.
עד היום מוטרדים רבים בשאלה אם אמנם הרג השריף גארט את בילי הנער, או שמא טעה גארט באפלולית בזיהוי קולו של בילי, הרג אדם אחר, ואילו העבריין שהטיל חיתתו במערב הפרוע הצליח להימלט, מצא מסתור אי שם בטקסס, אולי השתתף בשם בדוי במופע המערב הפרוע של בָּאפָלוֹ בִּיל, ונפטר לבסוף בביתו בשיבה טובה (אדם ושמו אוֹלִי ל. (''בְּרָאשִׁי בִּיל'') רוֹבֶּרְטְס (Ollie L. ''Brushy Bill'' Roberts) טען לימים שהוא בילי הנער. רוברטס נפטר, שבע ימים, בהִיקוֹ, טקסס, בשנת 1950). על רקע זה הודיע מושל ניו מקסיקו, ביל רִיצָ'ארְדְסוֹן, ביוני 2003, שמדינתו תשתתף בחקירה נרחבת לפתרון התעלומה. החקירה תיעשה, אך נודע, בעזרת הטכנולוגיה ההולכת ונעשית מקובלת יותר ויותר בחקירות מהסוג הזה – זיהוי הדִּי-אֶן-אֵי. סביב קברו של בילי הנער הוקמו סורגים, למנוע ממעריציו לסלק משם את הגופה וכך לשבש את החקירה.
פט גארט עצמו נורה למוות, מגבו, עשרים ושבע שנים אחר כך, בשנת 1908, בעת שנסע במרכבה קלה בעלת ארבעה אופנים מחוותו לעיר סמוכה. הרצח הזה לא פוענח עד היום.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות