או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

יִצְחָק בֶּן-צְבִי

''אֲדוֹנָי, אֲדוֹנָי, יִשְׂרָאֵל!''

על האיש/ה
יִצְחָק בֶּן-צְבִי, נשיאה השני של מדינת ישראל, חוקר ארץ ישראל ואוכלוסייתה, נולד בי''ח בכסלו התרמ''ה (ששה בדצמבר 1884), בן בכור לאמו עֲטָרָה ולאביו, הסופר והעסקן הציוני צְבִי שִׁמְשִׁי (שִׁימְשֶׁלֶבִיץ'), בעיר פּוֹלְטָבָה שבאוקראינה. למד ב''חדר'' ובגימנסיה, ואחר כך למד את מדעי הטבע באוניברסיטה של קִיֶיב. בעת הפרעות בנובמבר 1905 היה יצחק בן-צבי פעיל בהגנה העצמית היהודית בעירו. ביוני 1906 נערך חיפוש בבית הוריו של בן-צבי, ונתגלה בו מחסן הנשק של ההגנה העצמית של יהודי פולטבה. האב נדון לגלות-עולם בסיביר (אך כי לאחר שש עשרה שנים בגלות עלה ארצה), ונאסרו דודתו של יצחק (שהייתה אשת אביו), אחותו ואחיו (הסופר והמתרגם הישראלי אהרן ראובני). יצחק בן-צבי עצמו הצליח להימלט. עוד בשנת 1904 נמנה (בין השאר – עם דֹּב בֶּר בּוֹרוֹכוֹב) עם המייסדים של ''פועלי ציון'', ולאחר שנמלט לחוץ לארץ פעל לייסוד אגודות של ''פועלי ציון'' בגרמניה ובשווייץ. בשנת 1907 עלה ארצה ועבד בפתח תקווה. כבר בשנת עלייתו ארצה השתתף כציר של מפלגת פועלי ציון בארץ ישראל בקונגרס הציוני השמיני בהאג. ב-1909 נמנה עם מייסדי אגודת ''השומר'' שהוקמה ביפו. יצחק בן-צבי ייסד את שבועון הפועלים הסוציאליסטי העברי הראשון ''אַחְדּוּת''. באיסטנבול שבתורכיה למד בן-צבי יחד עם דוד בן-גוריון משפטים, ובמסגרת זו הכיר היטב את חוקי המדינה העוֹתוֹמָאנִית. יחד עם רָחֵל יַנָּאִית ייסד את הגימנסיה העברית הראשונה בירושלים והשניים היו מראשוני מוריה. בתום מלחמת העולם הראשונה נשא בן-צבי את רחל ינאית לאישה, אך עוד קודם לכן, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, היה בן-צבי בין המגורשים מן הארץ בפקודת המצביא התורכי גַּ'מָאל פֶּחָה. הוא עבר לארצות הברית ופעל שם רבות למען ארגון ''החלוץ'', להקמת סניפים לארגון בערים שונות בארצות הברית, ולגיוס פלוגות מתנדבים לגדודים העבריים, שהיו אמורים להתגייס לעזרת הצבא הבריטי בארץ ישראל במלחמתו בתורכים. ב-1918 הגיע למצרים ומשם לארץ ישראל כחבר הגדוד העברי בצבא הבריטי, גדוד ''קלעי המלך''. ב-1919 נבחר לחבר מֶרכז מפלגת ''אחדות העבודה''. ב-1917 נבחר לחבר מועצת עיריית ירושלים ופעל למען העיר ולמען היישוב היהודי שבה. משנת 1931 עמד בן-צבי בראש הוועד הלאומי של כנסת ישראל ובהמשך היה נשיא הוועד. אחרי מותו של נשיאה הראשון של המדינה, חיים וייצמן, נבחר חבר הכנסת (מטעם מפא''י) יצחק בן-צבי (בכ' בכסלו התשי''ג, עשרה בדצמבר 1952) לנשיא השני. הוא היה נשיא המדינה היחיד שנבחר לשלוש תקופות כהונה, אף כי פטירתו קטעה את הקדנציה השלישית. הוא היה אדם צנוע ועניו. בן-צבי ורעייתו חיו בצריף קטן בשכונת רחביה בירושלים. במרומי הצריף נכתבו המלים מפסוק כ''א בפרק ל''ז שבספר יחזקאל: ''כֹּה אָמַר אֲדוֹנָי אֱלוֹהִים: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם וְקִיבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם''. בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח היה בית הנשיא פתוח לקהל. יצחק בן-צבי היה יהודי מסורתי. הוא התפלל בבית הכנסת הצנוע ברחביה ולא שעה להפצרות לעבור לבית תפילה מפואר יותר (בית הכנסת ''רְחַבְיָה'', שבן-צבי נהג להתפלל בו, שינה את שמו לאחר פטירת הנשיא ל''בית כנסת הנשיא''). בלשכתו היה קורא מדי בוקר בבוקרו פרק או שניים בתנ''ך. יותר מעשר שנים כיהן בן-צבי כנשיאה של מדינת ישראל. ביומו האחרון, בשכבו על מיטת הדווי, פקח למשך שניות אחדות את עיניו ואמר: ''אֲדוֹנָי, אֲדוֹנָי, יִשְׂרָאֵל!''. אחר כך נעו שפתיו, אך קולו לא נשמע. אולי דובבו שפתיו תפילה לשלום ישראל.
יצחק בן-צבי נפטר בכ''ט בניסן התשכ''ג (בן שבעים ותשע, עשרים ושלושה באפריל 1963, בשעה שבע וחמש דקות בבוקר). ספר התנ''ך היה מונח למראשותיו באותה שעה, פתוח. ליד מיטתו ניצבו רעייתו רחל ינאית-בן-צבי, אחיו, הסופר אהרֹן ראובני, בנם של יצחק ושל רחל - עמרם, פרופסור בנימין מַזָּר, פרופסור יצחק קְלוּגָאִי (חבר סגל הטכניון בחיפה, פרופסור לכימיה), ועוד. בצוואתו הביע משאלה, שההכנסות מספריו (''ספר השומרונים'', ''נידחי ישראל'' ועוד) יוקדשו ל''מכון בן-צבי לחקר יהדות המזרח'' שליד האוניברסיטה העברית (בן-צבי ייסד בשנת 1947 את ''המכון לחקר קהילות ישראל במזרח'' ועמד בראשו), ול''בית עלי'' באשקלון, הבית הקרוי על שם בנו שנפל במלחמת העצמאות על אדמת קיבוצו, בית קשת, שבגליל. עלי בן-צבי היה בן עשרים וארבע בנופלו (עלי היה אח לעמרם, בנם הבכור של בני הזוג בן-צבי).
המוני בני אדם, אוהביו מקרב תושבי ישראל הגיעו ללוות את יצחק בן-צבי במסעו למקום מנוחתו האחרון. כה רבים היו המלווים, עד כי השוטרים, שאיבדו שליטה, נאלצו להזעיק לעזרתם לשם השלטת הסדר את חטיבת הצנחנים הסדירה שהייתה אז בירושלים.
יצחק בן-צבי חקר חקירה מקפת את הקהילות היהודיות במזרח, את ''נידחי ישראל'' (על ספרו זה קיבל את פרס ביאליק לחוכמת ישראל). בשנת 1909, כשביקר בתורכיה (באיזמיר, בקושטא, אך גם בסלוניקי, בבירות ובדמשק) קשר קשרים עם הקהילות היהודיות במקומות האלה, ובסלוניקי נפגש לראשונה עם שרידי כת השבתאים, כת שהייתה אחר כך נשוא מחקריו. מחקריו עסקו גם ביישוב העברי בפקיעין, ובשבטי ישראל בירושלים. בשנת 1949 יצא מטעם המכון לחקר קהילות ישראל במזרח לביקור בעַדֶן, במחנות עולי תימן. יחס מיוחד היה לו כלפי הקהילה השומרונית, אותה חקר וגם סייע לה רבות. הוא יזם את הקמת השכונה השומרונית בחולון. על שמו של יצחק בן-צבי קרוי מכון ''יד בן-צבי'', העוסק בחקר תולדות ישראל וקהילות המזרח, וממוקם בירושלים במה שהיה מעונו הרשמי של הנשיא (''צריף'' המשפחה, שהיה ביתם של יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית, הועבר לקיבוץ בית קשת, והוא משמש מרכז לנוער, לזכרו של עלי בן-צבי, אך חדרי ההרצאות של המכון מצויים עדיין בצריפים הנוספים שנבנו לצורכי אירוח של אורחים רשמיים. כתב המשורר יעקב אורלנד, ב-1952, על ''צריף העץ'': ''... הוּא נִצָּב וַאֲנִי עוֹבֵר / וּבַגַּן רֵיחַ בַּר וְעֵצִים / וּבַגַּן אוֹחֲזִים מַעֲדֵר / אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, חֲלוּצִים. ... וַאֲנִי עוֹד תַּלְמִיד הַשְּׁלִישִׁית / וְיָדִי בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִי / הָאוֹמֵר לִי: הִנֵּה, זֹאת רָחֵל יַנָּאִית / וְזֶהוּ יִצְחָק בֶּן-צְבִי''). תמונתו של הנשיא השני למדינת ישראל הוטבעה על ידי בנק ישראל על השטר של מאה שקלים חדשים.
צריף מגוריהם של יצחק בן-צבי ושל רחל-ינאית העיד על צניעותם הרבה. יצחק בן-צבי דרש שלא יעלו את משכורתו. כשהיה בשליחות המדינה בחוץ לארץ, נכפתה עליו ההעלאה במשכורת. כשהנשיא שב ארצה, הוא הודיע על החלטתו לתרום מחצית ממשכורתו למכוני מחקר. דרושים היו מאבקים ולחצים כדי לשכנעו לקנות לו חליפה חדשה או נעליים חדשים. לא הייתה ברירה אלא לנמק זאת ב''כבוד המדינה'', שחלילה ייפגע אם נשיאה ייראה בבגדים ישנים. מספרים שערב חורפי וקר אחד, כשחזר הנשיא לביתו, ראה את השומר, שבתאי, בחוץ. הוא שאל אותו מדוע אינו בתוך הבית. שבתאי ענה: ''הרי מישהו צריך להיות בחוץ כדי לשמור''. בן-צבי אמר לו: ''היכנס, שתה כוס תה חם, ובינתיים אני אשמור קצת בחוץ''...
גם לאחר מותו נותרו סימני הצניעות הרבה. יצחק בן-צבי נטמן בהר המנוחות בירושלים, ולא ב''חלקת גדולי האומה'' שבהר הרצל.
בשנת 1971, בעת כהונתו של הנשיא השלישי, זלמן שז''ר, הוקם בית הנשיא במיקומו הנוכחי, בשכונת טַלְבִּיֶיה בבירה.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות