פּוֹקַהוֹנְטָס (Pocahontas) הייתה נסיכה אינדיאנית, בתו של Powhatan (פּוֹאְהַטָן), הצִּ'יף רב-הכוח של האינדיאנים האַלְגּוֹנְקְיָאנִים במחוז Tide Waters (''מֵי הגֵּאוּת'') בוִוירְגִ'ינְיָה. היא נולדה בסביבות השנה 1595 לאחת מנשיו הרבות של הצ'יף של פּוֹאְהַטָן, וַהוּנְסוּנַקוֹק (Wahunsunacock). הם קראו לה מַטוֹאָקָא (Matoaka), אף שהיא ידועה יותר כפּוֹקַהוֹנְטָס, שפירושו: ילדונת עליזה ומבדחת.
מעולם לא למדה לכתוב. לכן כל הידוע עליה הגיע מסיפורים שנמסרו בעל פה מדור לדור וכך נוצרו אגדות רבות, רומנטיות ברובן.
פוקהונטס ראתה בני אדם לבָנים בפעם הראשונה במאי 1607, כשאנגלים הגיעו לחוף גֵּ'יְימְסְטָאוּן (Jamestown). הגבר שמצא חן בעיניה ביותר היה קפטן ג'וֹן סְמִית'. המפגש הראשון בין פוקהונטס לג'ון סמית' הוא סיפור אגדה שנצבע בצבעים רומנטיים, ואולי הומצא כולו, על ידי סמית'. הוא הנהיג משלחת מחקר בדצמבר 1607, ונשבה בידי כמה אינדיאנים. ימים אחדים אחר כך הוא הובא למקום מושבו הרשמי של פואהטן ב-Werowocomoco, (וֶרוֹוֹקוֹמוֹקוֹ) שנים עשר מיילים (כעשרים קילומטרים) מג'יימסטאון. הצ'יף קידם את פניו והציע לו ארוחה דשנה. אחר כך סמית' נגרר והוכרח לשכב בפישוט ידיים ורגליים על שתי אבנים גדולות ושטוחות. אינדיאנים עמדו מעליו, אוחזים באלות, כאילו נכונים להכותו עד מוות אם רק יצוּוּ לעשות כן. לפתע נערה אינדיאנית קטנה הגיעה במרוצה ונטלה את ראשו של סמית' בזרועותיה והניחה את ראשה על ראשו, כדי להגן עליו מפני המוות. הנערה, פוקהונטס, הקימה אותו על רגליו. פואהטן אמר שהם מעתה חברים, והוא אימץ את סמית' כבנו, או כמשנה לצ'יף. למעשה, טקס ה''הוצאה להורג וההצלה'' המדומים האלה היו מסורת אצל האינדיאנים, לסַמֵּל את מותו ואת לידתו מחדש כבן השבט, ואם סיפורו של סמית' נכון, כי אז פעולותיה של פוקהונטס היו חלק מהפולחן.
היחסים עם האינדיאנים הוסיפו להיות ידידותיים במשך כל השנה, ופוקהונטס ביקרה תכופות בג'יימסטאון. היא העבירה מסרים והודעות מאביה וליוותה אינדיאנים שהביאו מזון ופרוות לסחור בהם תמורת גרזִנים ותכשיטים. היא הייתה ילדה מלאת חיים והצטרפה לנערים הצעירים במושבה שסובבו גלגלונים, עירומה. היא העריצה את ג'ון סמית' ופטפטה אתו בעת ביקוריה. שנים אחדות אחרי ביקורה הראשון, סמית' תיאר אותה: ''ילדה כבת עשר, שבהופעתה עלתה על כל נתיניו של פואהטן, וכך גם בחוכמתה ובמזגה''.
אך היחסים עם פואהטן הורעו. ב-1608 פוקהונטס הצילה בשנית את חייו של סמית', בכך שהזהירה אותו שאף שצ'יף פּוֹאְהַטָן הזמינוֹ לוֶורוֹווֹקוֹמוֹקוֹ לביקור ידידותי, הוא התכוון להורגו. סמית' ואנשיו הגבירו את השמירה, וההתקפה עליהם בוטלה.
המסחר נמשך, אך נעשו מעשי איבה. ביקוריה של פוקהונטס נעשו נדירים. באוקטובר 1609 סמית' נפצע קשה בהתפוצצות אבק שריפה, והוכרח לשוב לאנגליה. כשפוקהונטס שבה לבקר במבצר, נאמר לה שידידה סמית' מת. נראה שפוקהונטס התחתנה עם אינדיאני ושמו קוֹקוֹאוּם (Kocoum), ב-1610. היא חיה במחוז פּוֹטוֹמָאק (Potomac) בקרב אינדיאנים, אבל יחסיה עם האנגלים לא הסתיימו. לאחד מהם, קפטן סמואל אַרְגָּל (Samuel Argall), מהמושבה האנגלית בגֵ'יימְסְטָאוּן, נודע היכן היא נמצאת והוא הציע תוכנית לחטוף אותה ולהחזיק בה עד שישולם תמורתה כופר. בעזרתו של צ'יף מִשְׁנִי של האינדיאנים, הוא פיתה את פוקהונטס לעלות על ספינתו ואז הודיע לה שאסור לה לרדת מן הספינה. היא התרגלה לשבי והייתה רגועה. ארגל הודיע לפואהטן שיוכל לקבל את בתו האהובה רק אם הצ'יף יחזיר לידיו את האסירים האנגלים שבידיו, את הנשק ואת הכספים שהאינדיאנים גנבו, וגם חיטה. אחרי זמן-מה פואהטן שלח חלק מן הכופר המבוקש וביקש שינהגו יפה בבתו. ארגל שב אל ג'יימסטאון באפריל 1613 עם פוקהונטס. היא עברה ליישוב חדש, הֶנְרִיקוֹ (Henrico), שנוהל על ידי סֶר תּוֹמַס דֵּייל (Sir Thomas Dale). כאן החל חינוכה לאור עקרונות הדת הנוצרית. היא פגשה כאן בעל מטע טבק משגשג ושמו גּ'וֹן רוֹלְף (John Rolfe), ביולי 1613. אחרי כשנה של שְׁבִיָּה, דייל הביא מאה וחמישים אנשים חמושים ואת פוקהונטס לטריטוריה של פואהטן, כדי לגבות את מלוא הכופר תמורתה. האינדיאנים התקיפו אותם, והאנגלים העלו באש בתים רבים, הרסו כפרים, והרגו כמה אינדיאנים. פוקהונטס נשלחה לבסוף לחוף והתאחדה עם שניים מאחֶיה. היא אמרה להם שנהגו בה יפה ושהיא מאוהבת באנגלי ג'ון רולף ורוצה להתחתן אתו. פואהטן נתן לכך את הסכמתו והאנגלים נפרדו מהם, שמחים על: ''חתונת השלום'', אף כי לא קיבלו את מלוא הכופר.
ג'ון רולף היה איש דתי מאוד והתחבט בצער על החלטתו לשאת ''אישה זרה''. לבסוף החליט להתחתן עם פוקהונטס לאחר שהמירה דתה לנצרות, ''למען המטע, לכבוד ארצנו, לתפארת האלוהים, לגאולתי שלי...''. פוקהונטס הוטבלה, נקראה רֶבֶּקָה והתחתנה עם ג'ון רולף בחמישה באפריל 1614. בין האנגלים לאינדיאנים השתררה אווירת שלום ורצון טוב.
סר תומס דייל נסע ללונדון באביב של שנת 1616. הוא חיפש עזרה כספית ל''חֶברת וירג'יניה'', וכדי למשוך תשומת לב ציבורית, הוא הביא עמו תריסר אינדיאנים אַלְגּוֹנְקְיָאנִים, בהם פוקהונטס, ועִמהּ בעלהּ, ובנם הצעיר, תוֹמַס. פוקהונטס (ליידי רֶבֶּקָה) הוצגה בפני המלך ג'יימס הראשון ולפני המשפחה המלכותית וסוֹלתהּ ושַׁמנהּ של לונדון. בלונדון באותה עת היה גם קפטן ג'ון סמית', ידידהּ הוותיק של פוקהונטס, אותו לא ראתה כשמונה שנים בחושבה שמת. בראותה אותו, נדהמה והתרגשה עד כדי כך שאיבדה את יכולת הדיבור. לאחר שהתעשתה, דברה עמו על הימים הטובים ההם. בשלב מסוים קראה לו ''אבא'', וכשהוא מחה על כך היא ענתה: ''הן לא פחדת לבוא אל ארצו של אבי, השלטת שם פחד וקראת לי ילדה, וכך תמיד, לעולם, אהיה נתינה שלך''. זו הייתה פגישתם האחרונה.
לאחר שבעה חודשים, רולף החליט לחזור אל משפחתו בווירג'יניה. הם הפליגו במרס 1617. במהרה הוברר שפוקהונטס לא תשרוד במסע הביתה. היא הייתה חולה אנושה בדלקת ריאות, ואולי גם בשחפת. יש החושבים שהיו אלה אבעבועות. אך אולי, מרוב התרגשות ועוצם הזיכרונות בעת הפגישה המחודשת עם סמית', נשבר ליבה. היא הורדה לחוף, ובשָכבה גוועת ניחמה את בעלה באָמרה: ''הכול חייבים למות. די בכך שהילד יחיה''. את נשמתה השיבה לבוראה בעשרים ואחד במרס 1617. היא נקברה בחצר כנסייה בגְרֵייבְסֶנְד (Gravesend), אנגליה. היא הייתה בת עשרים ושתיים שנים. בחצר הכנסייה הוצב פסל ברונזה בדמותה, בגודל טבעי.
בשנת 1995 יצא אל האקרנים הסרט המצויר של חברת ''ווֹלְט דִּיסְנִי'': ''פוקהונטס'', על האהבה בינה לבין ג'ון סמית'. בגרסה הזאת, פוקהונטס מלמדת את סמית' את ערכו של הכבוד, ואת ההערכה לטבע. זה סרט על העליונות של הערכים המסורתיים של הילידים האמריקנים על הערכים המערביים.
לפוקהונטס היה תפקיד חשוב בהיסטוריה האמריקנית. כנערה בעלת לב רחום דאגה לכך שהמתיישבים הקולוניאלים בג'יימסטאון יקבלו מזון מהאינדיאנים. ב-1616 ג'ון סמית' כתב שפוקהונטס הייתה ''הכלי שבאמצעותו ניצלה הקולוניה ממוות, מרעב ומאנדרולומוסיה''. היא הייתה נציגת האינדיאנים של וירג'יניה, אך גם החוליה המקשרת בין הילידים של אמריקה לבין המתיישבים האנגלים.
|
