לוֹתַר הראשון (Lothar I; Lothair I), מלך הפְרַנְקִים וקיסר רומי, היה פעלתן, בעל מרץ, רודף כבוד ותכליתי. הוא שלט על עִמקי הרוֹן והרַיְין, על צפון איטליה, על שווייץ, על בלגיה, על הולנד ועל אֶלְזַס-לוֹתַרִינְגְּיָה. כשלותַר הותקף בשנת 855 אחרי הספירה על ידי צמרמורות קדחת והוכרע על ידן, אמר בשעת גסיסתו, בעשרים ותשעה בספטמבר: ''מה אדיר הוא המלך בשמים שהוא יכול לשבור ככה את כוחו של המלך האדיר עלי אדמות!''.
הוא נולד בשנת 795, בנם הבכור של הקיסר הקַרוֹלִינְגִּי לואי ''הֶחסיד'' ורעייתו אֶרְמֶנְגָּארְד (Ermengarde). היו לו שני אחים: לוּדְוִויג ''הגרמני'' ופִּיפִּין (Pippin; Pepin). על פי חוקי הירושה, בהסדר החלוקה הראשון, הקרוי בלטינית ''אוֹרְדִּינַצְיוֹ אִימְפֶּרִיאִי'' (Ordinatio imperii), מינה אותו אביו לשליט בַּאוַוארְיָה (Bavaria. הוא היה אז בן עשרים), ובן עשרים ושתיים מוּנה לקיסר-מִשְׁנה וליורש העצר. לאחר שבן-דודו בֶּרְנַרְד מאיטליה נרצח, הוא מוּנה גם לשליטה של איטליה. אֶחיו היו מַלכי-משנה. לוֹתַר שלט בממלכה יחד עם אביו מחצר המלכות בבירה הצפונית של הקיסרות, אֶקְס-לַה-שַׁפֶּל (Aix-la-Chapelle). הוא נשא לאישה את אֶרְמֶנְגָּארְד, בִּתו של הרוזן מטוּר (Tour). העניינים בממלכה החלו להסתבך כשנולד ללואי ''החסיד'' בן מאשתו השנייה, יהודית, והיא תבעה גם בעבור הבן הזה, הֶעתיד להתקרא שַׁרְל ''הקֵּרֵחַ'', חלק בירושה הקיסרית. בלחצהּ, ניסה לואי ''החסיד'' לחלק את הממלכה בין שלושת בניו, אך לותר לא הסכים לחלוקה והחלו עימותים בינו לבין אביו ומלחמות, שבהן היו מעורבים כל האחים. לותר תפס את השלטון, אך שני אחיו ''הביולוגים'' תמכו באביהם ולותר נאלץ להיכנע. אלא שהמרד באב התחדש כשלואי ''החסיד'' ביקש לקחת עוד קטע מנחלתו של פיפין ולהעבירו לידי שרל ''הקרח''. הפעם מרדו באב כל שלושת הבנים, וצבאו של לואי ''החסיד'' מרד אף הוא ועבר אל המורדים, במקום שכונה מאז ''שְׂדֵה הבְּגידה'' (Lügenfeld). לואי נאלץ להודות בפומבי על חטאיו והכריזו עליו כְּפָסול לַמְּלוכה, אך במהרה הושב אל כסאו, מחשש להתעצמות כוחו של לותר. לותר רצה לשמור על אחדות הממלכה ולא לחלקה כירושה בין אחיו, אבל דווקא המריבות האלה הובילו להתפוררותה של הקיסרות הפראנקית שכונן סבם של האחים, שַׁרְל הגדול (Charlemagne). על ערש מותו, בשנת 840, העביר לואי ''החסיד'' את סמלי השלטון הקיסרי ללותר. אחיו של לותר (לודוויג ''הגרמני'' ושרל ''הקרח''. פיפין מת בינתיים, בשנת 838) התקוממו, הכריעו את צבאו בשנת 841 בקרב פוֹנְטֶנוּאַה (Fontenoy; Fontenay-en-Puisaye), ושנתיים אחר כך, בשנת 843, נחתם חוזה וֶרְדֶן (Verdun) ועל פיו חולקה הממלכה בין שלושת האחים. לותר עצמו, לאחר שחלה במחלתו הקשה, חילק סמוך למותו את מה שניתן לו כממלכה – בין שלושת בניו: לואי השני קיבל את איטליה ואת התואר ''קיסר'', לוֹתַר השני קיבל את לוֹתַרִינְגְּיָה, והבן הצעיר, שרל, קיבל את פְּרוֹבַנְס. לוֹתר הראשון הפך לנזיר, הצטרף לַמִּנְזָר בפְּרִים (Prüm) שבגרמניה ושם מת ונקבר. קברו שב והתגלה בשנת 1860, ובשנת 1874, הקים הקיסר וִילְהֶלְם הראשון אנדרטה על הקבר.
חבל האָרץ שבצפון-מזרח צרפת, לורן (Lorraine), הידוע לנו מהצירוף ''אֶלְזַס-לוֹרֶן'' (Elsass-Lorraine) מימי היותו חלק מהטריטוריה הגרמנית שאחרי מלחמת פרוסיה-צרפת, קרוי על שמו של לוֹתַר – בגרמנית: לוֹתַרִינְגְּיָה [לוֹתְרִינְגֶּן](Lothringen).
|
