בשנת ארבע מאות ותשעים לפני הספירה ביקש דַּרְיָיוֶושׁ מלך פרס לפלוש לאתונה. הוא הנחית את חייליו (עשרים וחמישה אלף במספר, רובם שכירי חרב) בחופה של מָרָתוֹן (Marathon) [מָרָתוֹנַס, ביוונית] שבצפון אַטִיקָה (Attica), במזרחה של יוון הקדומה. עשרת אלפים חיילי אתונה ועוד אלף מבני פַּלָטֵיאָה ניצחו את חיל המשלוח הפרסי. הם הצליחו לגבור על אויב שמספר חייליו היה יותר מכפול ממספרם, בכך שנקטו טקטיקה לא-שגרתית. במקום להציב את חייליהם הטובים והמיומנים במרכז, אל מול פני האויב, ואת החיילים הפחות מיומנים באגפים, הציבו היוונים את חייליהם הטובים דווקא באגפים. הפַּרסים, שהניחו שבאגפים הצבא חלש יותר, פרצו לשם, הופתעו למצוא התנגדות עזה ביותר, והובסו. עשרת אלפים מחיילי חיל המשלוח הפרסי נפלו בקרב. ליוון היו רק מאה תשעים ושתיים אבידות. היוונים שלחו את הרץ האולימפי המצטיין למרחקים ארוכים, פַאיְדִּיפִּידֶס (Pheidippides; Phiddipides; Phillipides), להביא לאתונה את בשורת הניצחון. את הדרך, שאורכה היה ארבעים ושניים קילומטרים ומאה ושמונים וששה מטרים (אף כי יש הסבורים שהמרחק היה שלושים וששה קילומטרים, ואחרים הסבורים שהמרחק היה ארבעים קילומטרים), רץ בלי הפסקה ובמהירות רבה. כשהגיע לעיר, הספיק רק לומר ''Nenikekamen!'' (''ניצחנו!'') וצנח ארצה מת. בינתיים הפרסים מיהרו לשוט לעבר אתונה כדי להקדים את הצבא היווני המנצח, אך האתונאים יצאו למסע מפרך לא פחות מ''מסעו'' של הרץ ששלחו לפניהם, הקדימו את חיילי דרייווש והגנו על העיר.
כשחודשו המשחקים האולימפיים (האוליפיאדה) בשנת 1896, על ידי הברון הצרפתי פְּיֶיר דֶּה קוּבֶּרְטַן (Pierre de Coubertin), הונהג מרוץ המרתון, לזכרו (הזוכה הראשון באולימפיאדה שחודשה היה רץ מרתון יווני, סְפִּירוֹס [או: סְפִּירִידוֹן] לוּאִיס [Spiros Louis], שעבר את המרחק בשתי שעות, חמישים ושמונה דקות וחמישים שניות, והיה לגיבור לאומי בארצו). נראה כי חל בלבול מסוים ברבות השנים: פאידיפידס הוא כנראה הרץ למרחקים ארוכים שעליו מספר ההיסטוריון הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), שנשלח לספרטה, לבקש עזרה נגד הפרסים לפני הקרב במרתון והוא עבר את המרחק (מאה וחמישים מילין. כמאתיים וארבעים קילומטרים) ביומיים. מסופר שבעוברו בהר הפָּרְתֶּנוֹן פגש באל פַּן, וזה הבטיח עזרה אם האתונאים ישובו ויאמינו בו. בתום המלחמות, האתונאים בנו מזבח לאל פן לרגלי האַקְרוֹפּוֹלִיס. מי שרץ אחרי הקרב לבשר את בשורת הניצחון, היה, כנראה, רץ ששמו לא ידוע לנו היום. הפילוסוף והתוכן (האסטרונום) הֵירַקְלִידֶס (Heraclides) כתב ששמו היה תֵּירַסִיפּוֹס. הביוגרף פְּלוּטָארְךְ (Plutarch) טען שמדובר ביוֹקֶלֶס (Yokeles).
משנת 1924 נקבע סופית המרחק שצריך לעבור רץ מרתון במשחקים האולימפיים: ארבעים ושניים קילומטרים ומאה תשעים וחמישה מטרים (עשרים וששה מילים ושלוש מאות שמונים וחמישה יארדים). זאת משום שוועדת המשחקים האולימפיים של בריטניה רצתה, בשנת 1908, שהמרוץ יתחיל בארמון וִינְזוֹר ויסתיים לפני תא הכבוד המלכותי באצטדיון של לונדון.
המשורר רוֹבֶּרְט בְּרָאוּנִינְג (Robert Browning) חיבר בשנת 1879 פואמה על קרב מרתון, ושמה ''פאידיפידס''. יש האומרים, שהפואמה הזאת, היא שנתנה דחיפה למיתוס שסביב ריצת מרתון. הנה קטע מן הפואמה, ובצדו – תרגום חופשי:
''So, when Persia was dust, all cried, 'To Acropolis!'
Run, Pheidippides, one race more! The meed is thy due!
''Athens is saved, thank Pan,'' go shout!' He flung down his shield
Ran like fire once more: and the space 'twixt the Fennel-field
And Athens was stubble again, a field which a fire runs through,
Till in he broke: 'Rejoice, we conquer!' Like wine through clay,
Joy in his blood bursting his heart, he died – the bliss!''
''וְכָךְ, עֵת פָּרַס נִשְׁחֲקָה עַד דַּק, הַכֹּל קָרְאוּ 'לָאַקְרוֹפּוֹלִיס!
רוּץ, פָּאידִיפִּידֶס, עוֹד מֵרוֹץ אֶחָד! תִּהְיֶה רָאוּי לִגְמוּל הַתְּהִילָּה!
''אַתוּנָה נִיצְלָה, יְבוֹרָךְ פַּן,'' קְרָא בְּקוֹל!' הוּא הִטִּיל אַרְצָה אֶת מָגִנּוֹ
וְרָץ כָּאֵשׁ פַּעַם נוֹסֶפֶת: וְהוּא חָצָה אֶת שְׂדוֹת הַשּׁוּמָר
וְשׁוּב הָיְיתָה אַתוּנָה לִשְׂדוֹת שֶׁלֶף, שָׂדֶה שֶׁהַלֶּהָבָה חָרְכָה בּוֹ נָתִיב,
עַד שֶׁהוּא פָּרַץ אֵלֶיהָ: 'שִׂישׂוּ, נִיצַחְנוּ!' כַּיַּיִן הַנִּסְפָּג בְּכַד הַחֵמָר,
חִלְחֲלָה הַשִּׂמְחָה בְּדָמוֹ, פּוֹרֶצֶת אֶל לִבּוֹ הַמִּתְפַּקֵּעַ, הוּא מֵת – אוֹשֶׁר עִילָּאִי!''.
|
