או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

אפלטון

''אני מודה לשכינת גורלי, ראשית - על שנולדתי יווני ולא ברברי, ושנית - על שחייתי בדורו של סוקראטס''

על האיש/ה
אפלטון היה גדול הפילוסופים של יוון. בנם של אַרִיסְטוֹן (Ariston) ופֶּרִיקְטְיוֹנֶה (Perictione), משפחת אצולה. הוא נולד בשנת 428 לפני הספירה. מילדותו למד מוסיקה ועסק בהתעמלות, והיה בקי ביצירותיהם של גדולי הספרות והפילוסופיה של יוון. בהיותו בן עשרים נפגש עם סוקראטס, והיה לתלמידו ולמעריצו. הוא העריץ אותו על אומץ לבו, על עמידתו לימין הצדק וגם על דעותיו המקוריות והעמקניות. כל חיבוריו הפילוסופיים של אפלטון כתובים בצורת דו-שיח, וכמעט בכולם מופיע סוקראטס. בספרו של אפלטון: ''המדינה'', סוקראטס מציע תוכנית של מדינה מושלמת, ששליטיה יהיו פילוסופים משכילים ונבונים. אפלטון ערך שורה של מסעות כדי להכיר עמים וארצות ולהיפגש עם חכמים ועם חוקרים. בשנת שלוש מאות שמונים ושמונה לפני הספירה יסד אפלטון את האקדמיה לפילוסופיה ולמדעים ועמד בראשה עד יום מותו (עם הגדולים שיצאו מאקדמיה זו נמנה גם אַרִיסְטוֹ). רעיונו הגדול של אפלטון היה ''האידיאות'', מה שנתפס על ידי התבוננות פנימית, ''בעין הפנימית'', וזו המציאות האמיתית, הטהורה. העצמים הם בבואות קלושות של האידיאות. את האידיאות נכיר על ידי התבוננות לתוך עצמותם של הדברים ומהותם הפנימית. אפלטון מבחין בין תחושה לבין מחשבה, ומכאן - בשני עולמות: עולם ההתהוות, העולם הזה, שהכל בו מתחלף וחולף ועל כן אינו אמיתי ואינו מציאותי, ועולם ההוויה, הקיים תמיד, הנצחי, ועל כן הוא המציאות האמיתית והאמת המוחלטת. זהו עולם המדע כפי שתופסת אותו המתמטיקה. על שער האקדמיה של אפלטון התנוססה כתובת: ''מי שאינו יודע גיאומטריה - אל ייכנס''. לפי אפלטון, יש זהות בין הטוב לבין האמת ובין הטוב לבין היופי. אפלטון דרש שהמדינה תיתן לנתיניה, בין השאר, חינוך, ובחינוך תופסת אצלו ההתעמלות מקום ראשון, כי היא מעניקה לגוף יופי וכך הוא מהווה כלי ראוי לנפש. הגדולה והחשובה באידיאות שלו, ''האידיאה של האידיאות'', היא האידיאה של הטוב. היא זו שאנו תופסים כאלוהות. ואם האלוהים הוא הטוב המוחלט, כיצד זה יש רע בעולם? הרע בעולם הוא מן החומר שממנו יצר האלוהים את העולם. לכן אי אפשר שיהיה בעולם רק טוב. בן שמונים ואחת שנים היה אפלטון במותו (אומרים: בשעת משתה חתונה) בשנת 347 לפני הספירה. מלותיו האחרונות היו: ''אני מודה לשכינת גורלי, ראשית - על שנולדתי יווני ולא ברברי, ושנית – על שחייתי בדורו של סוקראטס''.
אחרי שאפלטון הנערץ נפטר, נפוצה האגדה שאביו האמיתי היה לא אריסטון אלא האל אפולו. מכאן קצרה הייתה הדרך לכינויו בפי הדורות הבאים: ''אפלטון האלוהי''. עם תלמידיו בעשרים שנות חייו האחרונות נמנה אריסטו. פִילוֹן הָאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹנִי הושפע כל כך מאפלטון, עד כי רב בדמיון ביניהם והיו קוראים לפילון: ''אפלטון השני'' או ''אפלטון היהודי'', ונפוץ פתגם: ''או אפלטון מְפַלֵן או פילון מְאַפְּלְטֶן''.

  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות