המאמר שלהלן (מובא כאן בשינויים מזעריים) התפרסם ב''נְיוּזְוִויק'' בשלושים ואחד בינואר 2011, והוא הדפסה חוזרת של מאמר שהתפרסם בשבועון לראשונה בשבעה עשר בספטמבר 1935:
''כדורים מעופפים בבָּאטוֹן רוּז''' [''ניוזוויק'' שב ומפרסם את הכיסוי העיתונאי הראשון של ניסיון רצח של חבר הקונגרס האמריקני]:
באוניברסיטת טוּלֵיין (Tulane), קַרְל אוֹסְטִין וַיְיס ג'וּנְיוֹר (Carl Austin Weiss Jr.) התייחס לחצוצרתו ולספריו ברצינות. הוא ניגן בתזמורת הקוֹלֶג'. הוא זכה במלגת לימודים גבוהה. ספר השנה של כיתתו ב-1927 ניבא: ''עִם יֶדע כה רב ושפע של חברים, הוא עתיד לצאת אל העולם הגדול ולהטביע בו את חותמו''.
אחר כך וייס ארז את תעודת התואר ברפואה ויצא לחוץ לארץ. עמיתים לכיתה בהמשך הלימודים בווינה ורופאים פנימיים עמיתים בבית החולים האמריקני בפריז, הכירו אותו כ''סטודנט שקט, רציני ומבריק''. מעבר לזה, עדיין ''העולם לא שם לבו אליו''.
לפני שלוש שנים [1932. ד.כ.] הרופא הצעיר קבע את מושבו בבָּאטוֹן רוּז' (Baton Rouge), לוּאִיזְיָאנָה. בדצמבר 1933 הוא נשא אישה וצבר מוניטין בתחום הרפואה. אבל הוא גם ''רכש'' לעצמו שונא גדול: הְיוּאִי פּ. לוֹנְג (Huey P. Long).
וייס האמין בממשל דמוקרטי. ''הצדק מבחינתו היה עם הימין'', אמרה אִמו. בנהּ ראה במושל לואיזיאנה אדם שמנהל את העניינים כרודן, ובמִמְשלו – סוֹפהּ של החֵרות הפוליטית. אבל הוא כמעט שלא נטל חלק בפעילות נגד לונג – עד השבוע הזה.
בשנת 1934 עתיד אביו החורג של וייס, השופט בּ. ה. פֵּייבִי (B. H. Pavy), מתנגד חריף ללונג, לעמוד בפני בחירה מחודשת באוֹפֶּלָאוּזָאס, לוּאִיזְיָאנָה (Opelousas, Louisiana). הרודן של הדלתא הכין את מכבש הלחצים שלו. הוראה מספר אחת מחבורת המחוקקים הצייתנית של לונג בשבוע החולף כוּוְּנָה היישר לכוחו האלקטוראלי של השופט. הוא התכוון לנתק את המחוזות החזקים של פייבי ולשים במקומם שטחים סמוכים, מלאים בבוחריו של לונג.
ביום ראשון, קרל אוסטין וייס ג'וניור תחב לכיסו אקדח אוטומטי בקליבר 0.32.
מאז שעלה לגדולה, היואי לונג היה מתוח ועצבני, ובצדק. תושבי לואיזיאנה רבים שנאו את התרברבותו: ''אני הקיסר, 'הקייזר', במדינה הזאת''. מזימות. איומים. עלילות. בחשאי ובפומבי. בינואר האחרון, מתנגדי לונג השתלטו על בניין בית המשפט במזרח באטון רוז' באקט של מחאה. אנשי המשמר הלאומי גרשו אותם אל מחוץ לבנין, אבל במשך שבועות אחדים התנהלו החיים בבירת המחוז תחת חוקי חירום צבאיים.
בתשעה באוגוסט, בוושינגטון, הודיע היואי לונג לעמיתיו הסנטורים כי נתגלה קשר חשאי חדש נגדו במטרה ליטול את חייו. הוא קרא קטעים מחרידים-ממש מתוך מה שהוא טען שזו הקלטה של שיחת הקושרים בעשרים ואחד ביולי ב''מלון דֶה סוֹטוֹ'' בניו אורלינס: ''אני אצא להרוג את לונג. זה יצריך רק אדם אחד, רובה אחד, וכדור אחד''. הסנטורים גיחכו בלעג לשמע הדברים, אך לונג הידק את השמירה עליו על ידי מאבטחים אישיים מהירי-שליפה. לכל מקום שאליו פנה, הלך עמו הצבא הקטן שלו.
בשבוע שעבר, מותש מפִילִיבַּסְטֶר [הפרעה למניעת הצבעה או קבלת חוק על ידי השמעת נאומים ממושכים. ד.כ.] בדבר הקצאת מאה ושניים מיליון דולרים לכיסוי גרעון בתקציב, חזר היואי לבירתו. ואז צצה צרה חדשה. כמה תת-מקלעים ורימוני יד נעלמו באורח מסתורי ממשרדו של השריף. שומרי ראשו של היואי הגבירו את ערנותם.
ביום ראשון בבוקר הסנטור נפגש עם חברי ועדה של בית הנבחרים לאישור מהיר של שלושים חוקים, בהם איסור על החזקת כלי נשק לא-רשומים. החוק כלל גם את הקביעה הלא-הוגנת של תחומי השליטה של פייבי.
קרל וייס בילה את אחר הצהריים של יום ראשון על גדות הנהר אֶמַיֵית (Amite). הוא ורעייתו אִיבוֹן השתכשכו במים, בעוד הוריו ובנם, בן שלושה חודשים, התבוננו בהם. בשבע בערב הוא ''הלך לבקר פציינט''.
באותו אחר הצהריים, סנטור לונג והמחוקקים נחו לקראת המשך עבודתם. בשמונה וחצי בערב הם עמדו להתחיל ישיבה מיוחדת. בביתו של הרודן בניו אורלינס (בית בשווי של ארבעים אלף דולרים) הגברת לונג הרהרה בהצלחתו של בעלה. לפני שיצא אל באטון רוז' אמר לה: ''יתכן שלא אחזור, אבל אמות תוך מאבק''.
בבירה, שומרי ראשו נקטו אמצעי זהירות בלתי רגילים. הם הוציאו מקומת הקרקע את כל מי שלא נטל חלק בישיבה. הקהל הצטופף ביציעי הבניין.
לונג הגיע באיחור. הופעה דרמטית, כתמיד. הוא התייצב לפני הצלמים – אפילו התלוצץ מעט למען הצופים. בחוץ, במסדרון הבניין, קרל וייס עמד מאחורי עמוד שיש. שני בני אדם שמעו אותו ממלמל: ''זה לא ייקח הרבה זמן מעכשיו''.
בתשע ושלושים בערב, היואי לונג פסע אל תוך האולם. מאחוריו – מֶרְפִי רוֹדֶן, השוטר של לואיזיאנה וחצי תריסר שומרי ראש. לונג הלך לאִטו לכיוון משרדו של המושל אוֹ.קֵיי. אַלֶן. מאחורי עמוד הגיח אדם לבוש חליפת בד לבנה. ממש באותו רגע הסנטור לונג הרים ידו במהירות. פיצוץ. הסנטור קרס. רודן זינק על וייס. הם נאבקו. פיצוץ נוסף. רודן השתחרר בכוח מהלפיתה. דם זרם מידו השמאלית. קְרָאק! הוא ירה בווייס. האיש בלבן נרעד, התקשה, ואז נפל אפיים ארצה.
טאק-טאק-טאק-טאק!!! שומרי ראש אחרים ירו. הגופה שעל הרצפה רטטה, ואז שכבה דוממת.
לונג קרס במורד המדרגות לזרועותיו של גֵ'יימְס אוֹ'קוֹנוֹר, נציב שרות הציבור. ''ג'ימי, נערי, נוריתי.'' או'קונור ענה בנשימה כבדה: ''אתה מתבדח...'' אחר כך הוא ראה דם זב מפיו של הסנטור.
במכונית שדהרה לכיוון בית החולים ''גבִרתנו של האגם'', כרבע מיל (כארבע מאות מטרים) ממקום ההתנקשות, לונג מלמל: ''אני תוהה, מדוע הוא ירה בי?''
ריח האֶתֶר... כפפות גומי... אִזמלים. ממש לפני שלונג הובא אל שולחן הניתוחים הוא נתן הוראות: ''טלפנו אל אשתי בניו אורלינס. אִמרו לה שאחלים. אמרו לה שלא תנהג במהירות רבה מדי בבוֹאהּ אל בית החולים.''
הרופאים מצאו שהקליע עבר היישר דרך מעיו של לונג, וחורר את החלק העליון של המעי הגס בשני מקומות. כדי למלא את החסר בדם שאיבד, הציעו את דמם יותר ממאה בני אדם. לבסוף הרופאים בחרו בחברו הוותיק של לונג, המשנה למושל, גֵ'יימְס אֵיי. נוֹאֶ (Lt. Gov. James A. Noe). אל גופו של הדיקטאטור זרם דם טרי בשיעור שמינית הגלון [קצת יותר מחצי ליטר]. זמן קצר אחרי חצות פורסמה הודעה רשמית: ''מצבו של סנטור לונג משביע רצון בהחלט. יעברו עוד בין שבעים ושתיים לתשעים שעות עד שייוודעו התפתחויות נוספות''.
מיד אחרי חצות הגיעה הגברת לונג. היא ישבה ליד מיטת בעלה, בלא דמעות או מילים.
בחוץ, פמליית הדיקטאטור התגודדה בקבוצות קטנות... בחנה את ההודעות הקצרות של הרופאים... הם דאגו לעתידם. אם ''King Fish'' [כינוי על פי שמה של דמות מתוכנית הטלוויזיה ''אֵיְימוֹס וְאֶנְדִי'' שהייתה אהובה על לונג. שמו של אדונם של ''האבירים המיסטיים'' במשכן הים שבו שכנו הדמויות הבדיוניות איימוס ואנדי. ד.כ.] ימות, מה יקרה להם?
ההתרגשות ברחובות הבירה גברה. איש לא חשב ללכת לישון. אנשי המשמר הלאומי, חמושים ברובים ובפצצות-גז פיזרו קבוצות מתגודדות.
המשטרה שלתה את גופתו של קרל וייס מתוך שלולית הדם בחדר המדרגות של בית הממשל. הגופה הייתה נקובה על ידי יותר מחמישים קליעים. היא שכבה שם במשך שעות מבלי שאיש נגע בה.
במשך כל יום שני הרופאים טיפלו בלונג. הוא קיבל עוד שני ערויי דם. הוא התמוטט, התאושש ושוב התמוטט. אך עתה התפתחה אצלו דלקת הצֶּפֶק (הקרום המכסה את חלל הבטן).
שוטרים חמושים הדפו את הקהל המתגודד מתחום בית החולים ומתחום בניין הממשל.
בית הנבחרים, בלא העומד בראשו, עבד בשקט ובנאמנות. הצו שנועד שלא בהגינות לנתק את המחוזות החזקים של השופט פייבי ולשים במקומם שטחים סמוכים, מלאים בבוחריו של לונג, התקבל.
ביום שלישי, היואי פירס לונג מת.''
מושל לואיזיאנה בשנים 1928-1932 וחבר הסנאט בארצות הברית בשנים 1932-1935, חבר המפלגה הדמוקרטית, הְיוּאִי פִּירְס (Pierce) לוֹנְג, נולד בשלושים באוגוסט 1893 (נורה בשמונה בספטמבר 1935 ומת מפצעיו בעשרה בספטמבר 1935, בן ארבעים ושתיים) בוִינְפִילְד (Winnfield) שבלואיזיאנה, במשפחה ממעמד הביניים. הוא היה תלמיד מצטיין ובעל זיכרון צילומי מעולה. שנה לפני תום לימודיו בתיכון הושעה מבית ספרו בשל עצומה שארגן. אף שזכה במלגת לימודים באוניברסיטה בלואיזיאנה לא יכול היה להרשות לעצמו את ההוצאה על ספרי הלימוד, ובמשך שנים התפרנס כסוכן-נוסע שמכר ספרים ותרופות. בשנת 1913 נשא לאישה את רוֹז מֶקְ'קוֹנֶל (Rose McConnell). נולדו להם בת ושני בנים. לאחר שלמד שנה אחת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת טוּלֵיין בניו אורלינס קיבל היתר ממועצת המנהלים של האוניברסיטה לגשת לבחינות ההסמכה לעריכת דין. הוא עבר את הבחינות בהצלחה והחל לייצג ''את האיש הקטן במאבקו בחברות הגדולות''. הוא התגאה בכך שמעולם לא פעל כתובע נגד אדם עני. מאבקיו והצלחותיו, בעיקר נגד חברת הנפט הענקית והכול יכולה ''סְטַנְדַּרְד אוֹיְל'', הקנו לו פרסום רב. בזכות זה, בהיותו בן עשרים וחמש בלבד, נבחר לנציבות הרַכָּבות בלואיזיאנה. לונג נחשב פּוֹפּוּליסט ודמגוג. הוא הוקיע את העשירים ואת הבנקאים וקרא ל''חלוקת העושר'' באופן שייהנו ממנו גם העניים. הסיסמה הייתה: ''כל אדם מלך, אך איש אינו חובש כתר''. בשנת 1928 נבחר למושל לואיזיאנה. בעת ששימש מושל לואיזיאנה הורחבו שם בתי חולים ומוסדות חינוך, ספרי לימוד לתלמידי בתי הספר ניתנו חינם, סופק שרות רפואי לעניים, נסללו דרכים רחבות ונבנו גשרים ובכך הוקל בידודם של האזורים הכפריים. ניסיון להדיחו בעיקר על רקע מאבקו בחברות הנפט נכשל, בסופו של דבר, ואז החל לונג לפטר את כל מקורבי מתנגדיו. הוא גם ייסד עיתון משלו, ''לואיזיאנה פְּרוֹגְרֶס'', להפצת דעותיו והישגיו ולהשמצת אויביו. כמובן שכל חֶברה שביקשה לזכות באִזכורים חיוביים קנתה שטח פרסום בעיתון.
בשנת 1930 נבחר לסנאט ארצות הברית כציר מטעם לואיזיאנה, והיה סנאטור עד הירצחו. עתה, כשהיה לו משנה-כוח, ניצל את הזמן בין היבחרו לבין כניסתו לסנאט בשנת 1932 לחידוש מיזמי הבנייה המגלומאניים (שבפני עצמם אך היטיבו עם לואיזיאנה), תמיכה באוניברסיטה ובתלמידיה, תמיכה בקבוצת הכדורגל של לואיזיאנה ועוד. יריבו, לשעבר חברו הקרוב, ממלא מקום המושל, פּוֹל סִיר (Paul Cyr), טען שמרגע שלונג נבחר לסנאט, אין הוא יכול עוד לשמש מושל לואיזיאנה. סיר הכריז על עצמו מושל המדינה. לונג, בתגובה, ראה בכך הפיכת חצר, והורה לאנשי המשמר הלאומי להקיף את בניין הממשל. ה''הפיכה'' חוסלה, ואחר כך רדף לונג את סיר עד חיסול הקריירה שלו בכלל. לקראת כניסתו לסנאט הוא מינה ליורשו כמושל את חברו מילדות ועושה דברו אוֹסְקַר קֶלִי אַלֶן (Oscar Kelly Allen).
בתקופת כהונתו כסנאטור תמך תחילה במועמדותו של פְרַנְקְלִין דֶלַאנוֹ רוּזְוֶולְט לנשיאות. אחר כך התאכזב ממנו בנושאים אחדים והחל לחלוק עליו. רוזוולט אמר עליו בשיחות פרטיות, ש''יחד עם הגנרל דָאגְלָאס מֶקְאַרְת'וּר, הוא אחד משני האנשים המסוכנים ביותר לארצות הברית''. רוזוולט גם הִשווה את העלייה המטאורית בפופולאריות של לונג לזו של היטלר ושל מוּסוֹלִינִי.
גם כסנאטור ייסד לונג עיתון להבעת דעותיו ועמדותיו: ''the American Progress''. הוא התנגד למדיניות הבנק המרכזי הפדראלי וראה בה את הסיבה העיקרית למיתון הגדול. לונג תבע לחלק את ההון בין כל אזרחי ארצות הברית, כך שכל פרט ייהנה מרמת חיים נוחה. הוא טען שההון מרוכז בצורה לא הוגנת בידי בעלי הון, בנקאים מיליונרים, אנשי עסקים ותעשיינים. כותרת תוכניתו (שכללה מיסוי הון מעל סכום מסוים, הגבלה של הכנסה שנתית ומיסוי ירושות גדולות): ''Share Our Wealth'' (''חַלקוּ את הוננו'').
לונג ניסה לסלק מעל דרכו את השופט פייבי, שעמו היה שרוי במחלוקות תמידיות. לשם כך נקט בשיטותיו הדיקטטוריות הידועות. הוא גרם לפיטוריהן של שתיים מבנותיו של פייבי ממשרות ההוראה שלהן, והפיץ שמועה שבעורקים של בני משפחת פייבי זורם ''דם בצבע קפה'', רמז לרכילות שלחותנו של פייבי הייתה פילגש שחורה, וכי בתו, אשתו של קרל וייס, הייתה בעצם בת של אדם שחור. קרל וייס החליט לנקום.
ביום הירצחו של לונג, קרל וייס, חתנו של השופט פייבי, ניסה להיפגש עמו אך סולק פעמיים מדרכו של לונג על ידי לונג עצמו וששת שומרי ראשו. בפעם השלישית דוקטור קרל וייס הגיח מאחורי עמוד שיש שהסתתר מאחוריו וירה בלונג. הוא עצמו נורה על ידי שומרי הראש ונהרג משישים ושניים קליעים (!). אחד הקליעים שנורו בידי שומרי הראש חזר כריקושט ופגע גם הוא בלונג.
חוקר מקרי המוות הגיע אל בית החולים וביקש להיכנס לחדרו של לונג בבית החולים ''גבִרתנו של האגם'', כדי לומר לו מי ירה בו. ניסו למנוע ממנו את הדבר, אך קולו של לונג נשמע חזק וברור כתמיד: ''הניחו לו להיכנס''. החוקר אמר לו שרופא צעיר ושמו קרל וייס הוא שירה בו. היואי אמר: ''טוב, אז בגלל מה הוא רצה לירות בי?''.
תחילה נראה היה שלונג יחלים מפציעותיו, אך הרופאים לא שמו לב לכדור שחדר לכלייתו. משנתגלה הדבר, לונג היה כבר תשוש מכדי לעמוד בניתוח נוסף. אחותו, לוסיל לונג, מסרה שמילותיו האחרונות היו: ''אל תניחו לי למות, יש לי עוד כל כך הרבה דברים לעשות''.
ביום ההלוויה, בשנים עשר בספטמבר 1935, הולבשה גופתו של לונג בטוֹקְסִידוֹ והונחה בארון מפואר עשוי ארד עם ציפוי נחושת ומכסה זכוכית. מאתיים אלף בני אדם באו לחלוק לו כבוד אחרון. הוא נקבר במתחם הבניין החדש של הממשל בלואיזיאנה. פֶּסל המראה את הישגיו הוצב במקום.
דמותו של הפוליטיקאי העולה ונופל וִילִי סְטָארְק (Willie Srark) בספרו זוכה פרס פּּוּלִיצֶר של רוֹבֶּרְט פֶּן ווֹרְן (Robert Penn Warren) ''כל אנשי המלך'' (''All the King's Men''), מבוססת על היואי לונג. אחר כך נעשה סרט על פי הספר וזכה בשלושה פרסי אוסקר. לוּ חי, היה לונג רץ לנשיאות ארצות הברית מול פְרַנְקְלִין דֶלָאנוֹ רוּזְוֶולְט והיו לו סיכויים טובים להיבחר. אחרי הירצחו המשיכו את מורשתו בלואיזיאנה אשתו, סנטור רוֹז מֶקקוֹנֶל (Rose McConnell) ובנו, סנטור רַאסֶל בּ. לוֹנְג (Russell B. Long). אחיו של היואי לונג, אֶרְל (Earl) לונג, נבחר פעמיים למושל לואיזיאנה, ב-1948 וב-1956. אחרי מותו של היואי לונג הופיע ספרו השני: ''יָמַי הראשונים בבַּית הלבן'' ובו הוא פרשׂ את תכניותיו אם ייבחר לנשיאות ב-1936. ספרו הראשון האוטוביוגרפי, נקרא ''כל אדם מלך''. ושני גשרים מעל הנהר מיסיסיפי קרויים על שמו.
|
