או
חפש מילים אחרונות לפי אות (שם האומר/ת)
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

גּ'וּזֶפֶּה וֶרְדִּי

''כפתור אחד יותר, כפתור אחד פחות''

על האיש/ה
גּ'וּזֶפֶּה וֶרְדִּי (Giuseppe Verdi), המלחין האיטלקי, גאון האופֶּרות, נולד בתשעה באוקטובר 1813 במשפחה ענייה (אביו היה בעל פונדק) בכפר לָה רוֹנְקוֹלֶה, ליד העיר פַּרְמָה באיטליה. האב הוא שהבחין לראשונה במוסיקליות של בנו וקנה לו כלי נגינה פשוט שעליו החל הילד לנגן. נגן העוגב בכנסיית הכפר לימדוֹ לנגן בעוגב. בן אחת עשרה החל ללמוד בעיר סמוכה לכפרו, בּוּסֶטּוֹ. בָּרֶצִי, אחד מסוחריה העשירים של העיר, חובב מוסיקה, עזר לו לממן את לימודיו וּשְׁלָחו למִילָנוֹ, להשתלם בקונסרבטוריון שם. ורדי לא התקבל לקונסרבטוריון במילנו, אך המנצח של בית האופרה ''לָה סְקָלָה'' נתן לו שיעורים פרטיים. יום אחד נכח ורדי בשעת חזרה על האורטוריה של היידן ''בריאת העולם''. הפסנתרן הקבוע של התזמורת איחר לחזרה, וּוֶרדי נתבקש למלא את מקומו. ורדי נענה, ניגן ביד אחת ובשנייה ניצח על הזמרים. הנוכחים התרשמו עמוקות וביקשו שינגן וינצח גם בהופעה הפומבית. בשנת 1883 שב ורדי לבוסטו והתמנה למנצח התזמורת הפילהרמונית בעיר. הוא נשא לאישה את מַרְגֶּרִיטָה, בתו של ברצי, הסוחר שתמך בו, ולבני הזוג נולדו שני ילדים. המשפחה עברה להתגורר במילנו, וב''לה סקלה'' הועלתה האופרה הראשונה של ורדי: ''אוֹבֶּרְטוֹ'' (''Oberto''), שזכתה לשבחים רבים.
חייו של ורדי קיבלו תפנית טראגית: בתוך שלוש שניים מתו שני ילדיו וגם אשתו, מַרְגֶרִיטָה. ורדי הפסיק את פעילותו המוסיקלית והסתגר בדלת אמותיו. אט-אט התאושש. בהשפעת חבריו שב לעבודתו וחיבר את האופרה השלישית שלו, ''נְבוּכַדְנֶצַּר'' (''Nabucco''). גם זו הועלתה ב''לה סקלה'' (בשנת 1842) ואף היא זכתה לשבחים רבים. תהילתו הלכה וגברה עם האופרות ''רִיגוֹלֶטּוֹ'' (1851, ובה הארִיָה הידועה על אופיין ההפכפך של הנשים: ''לָה דּוֹנָה מוֹבִּילֶה''), ''אִיל טְרוֹבָאטוֹרֶה'' (''הַטְּרוּבָּדוּר'', 1853) ו''לָה טְרָוְויָאטָה'' (''הַתּוֹעָה'', 1853), וגם ''אַטִילָה'' ו''מַקְבֶּת''. אחדות מן האופרות שלו עסקו בשאיפתם של האיטלקים לחיי חופש ולעצמאות. בלונדון ובפריז התקבלו האופרות של ורדי, בשלב הזה, בשוויון נפש. שמו של ורדי התפרסם בעולם כולו. הוא אף התעשר. עם זה, ורדי ביקש לעצמו שלווה וחיים צנועים. הוא קנה אחוזה כפרית, סַנְטָה אַגָתָה, ליד בּוּסֶטּוֹ, ועבר להתגורר בה עם אשתו השנייה, ג'וֹזֶפִינָה. כאן, בשקט שאפף אותו, ובמרץ שהעניקה לו העבודה במשק, ולאחר שעסק זמן מה בפוליטיקה ובחקלאות, שב לחיבור מוסיקה. הוא כתב את האופרה המצליחה ''כוחו של גורל'' (''לָה פוֹרְצָה דֶּל דֶּסְטִינוֹ'') ואת הגדולה והטובה שביצירותיו, האופרה ''אֲאִידָה''. ''אאידה'' הועלתה לראשונה על הבימה בקהיר שבמצרים, בשנת 1871, לרגל הפתיחה החגיגית של תעלת סוּאֶץ. האופרה הזאת הוזמנה במיוחד על ידי מושל מצרים, תמורת סכום כסף גדול מאוד.
בשנת 1874 הושמע הרֶקְוִויֶאם הנודע של ורדי בביצוע בכורה בכנסיית סן-מַרְקוֹ במִילָנוֹ. הרקוויאם, שנכתב לזכרו של סופר ומשורר איטלקי, מֶנְזוֹנִי, נחשב היום לאחת היצירות הדרמטיות הקוליות הטובות ביותר.
את רוב האופרות שלו חיבר ורדי לפי יצירות מופת ספרותיות. הלִּיבְּרֶטוֹ של שתי האחרונות שבהן, ''אוֹתֶלּוֹ'' ו''פַלְסְטַף'' הוא על פי וִילְיַאם שֵׁייקְסְפִּיר. בן שמונים היה ורדי בחברו את ''פלסטף'', והוא אף המשיך בפעילותו המוסיקלית. בן שמונים וארבע היה כשמתה רעייתו ג'וזפינה, ומותהּ השפיע קשות על המלחין הקשיש. עוד כארבע שנים החזיק מעמד, ואז חש שימיו ספורים. הוא דאג לסדר את כל ענייניו ולא השאיר מטלות שלא טופלו עד תום. ורדי הכין בדקדקנות רבה צוואה מפורטת. בין השאר ציווה את התמלוגים מיצירותיו שיוצגו בעתיד לבית האבות למוסיקאים קשישים ''קָזָה דִּי רִיפּוֹזוֹ'' (''Casa di Riposo'') במִילָאנוֹ (לוֹמְבַּרְדִּיָה, צפון איטליה).
בהיות ורדי במלון ''מילאן'' במילאנו, הבחינה מנהלת משק הבית שלו בבוקר עשרים ושבעה בינואר 1901, שהוא רוכס את כפתורי חזייתו שלא כסדרם, ומשחיל כפתור ללולאה הלא-נכונה. לנוכח חוסר האונים שלו רטן ורדי: ''כפתור אחד יותר, כפתור אחד פחות''. מנהלת המשק נחלצה לעזור לו בִּפְרִיפַת הכפתורים. שניות אחדות אחר כך אחז בו שבץ קשה. הוא נפל לאחור, מעולף, ולא נעור עוד מן התרדֶּמת (''קוֹמָה'') עד מותו, ימים אחדים אחר כך, בן שמונים ושמונה שנים.
הלוויתו הממלכתית של ורדי נותרה עצרת העם הגדולה ביותר בהיסטוריה של איטליה. מאתיים אלף בני אדם חלקו לו כבוד לאורך מסע ההלוויה. המנצח הדגול אַרְתוּרוֹ טוֹסְקָאנִינִי ניצח על ביצוע ''מקהלת העבדים היהודים'' (ובשם המקורי: ''Va, Pansiero'', ''גּוֹזוּ, מַחְשְׁבוֹתַיי''), מהמערכה השלישית באופרה ''נַבּוּקוֹ''. האופרה הזאת ביססה את מעמדו של ורדי כאחד מגדולי המלחינים במאה התשע עשרה. הקטע, אגב, הוצע פעמים אחדות כתחליף להמנונה הרשמי של איטליה ''Inno di Mameli''. בכל מקרה, הוא היה להמנונהּ הלא-רשמי של איטליה המשוחררת והמאוחדת מחדש. הקטע מופיע גם בפס הקול של סרטו של מַרְטִין סְקוֹרְסֶזֶה (Martin Scorsese), בכיכובו של טוֹם קְרוּז (Tom Cruise): ''צֶבַע הַכֶּסֶף''.
  
  


חזרה


© כל הזכויות שמורות