| ביום א', י''א בניסן התשס''ב, עשרים וארבעה במרס 2002, ערך אבי סבג, בן עשרים וארבע, מעתניאל, קניות לחג הפסח, בירושלים. אבי היה נשוי במשך חצי שנה לדפנה (בת עשרים ושלוש). השניים החליטו, אחרי חתונתם, להתגורר בעתניאל שבשומרון. אבי לא צירף אליו את רעייתו למסע הקניות, כדי שלא לסכנה סיכון מיותר בדרך. משסיים את קניותיו התקשר אליה לדווח שהוא יוצא לדרך, וכשהגיע אל קריית ארבע, מרחק של דקות ספורות מביתם, דיווח לה בטלפון שהוא עומד להגיע מיד. ''אל תדאגי. לא תספיקי להתגעגע'', אמר לה. אלה היו המלים האחרונות ששמעה מפיו, כי בהיותו ליד בית חגי, נרצח בפיגוע ירי של מחבלים פלסטינים. בהלוויה ההמונית שנערכה לו למחרת היום, עמדה דפנה מעל גופתו ושאלה שוב ושוב: ''למה?''. ''נתת לי את התקופה הכי יפה בחיי'', אמרה. ''כל דבר עשית בפשטות, בענווה, תוך כדי הקשבה. לא אהבת להטיף. הייתה בך אהבה לכולם. השארת לי קמיע עליו כתוב 'אושר', אבל אתה האושר שלי ואתה הלכת. אבי, אני לא מוכנה להיפרד ממך. אני רוצה להיות אתך''. |
