:לפי נושאים

קריינות

החיים והמוות [ביד] בלשון הקריין (4)
אחריות רבה מוטלת על כתפו של הקריין / השדר. הציבור מייחס יוקרה למי שמופיעים במדיה, ותפקודם מאציל סטאטוס, כהגדרתם של לזרספלד ומרטון (status-conferral function). על כן השדר/ית אינו/ה סתם כלי המעביר מידע, אלא היותו/ה נחשב/ת לסמכות בעלת כישורים וידע, מחייבת אותו/ה בכך (ולא רק קריין/ית החדשות. גם הדיסק-ג'וקי/ת, וכל שדר/ית בכל תחום אחר). אפשר להחיל על הקריין את הנאמר במסכת בבא בתרא (דף כ''א עמוד א') על מלמד התינוקות. האם מלמד שמשנן חומר לתלמידיו ואינו מדייק – יש לפטרו ולהדיחו מתפקידו? החשש הוא, ששגיאה שתשתרש בתלמיד בילדותו – אי אפשר יהיה עוד לעוקרה מן השורש. יש אומרים (רבא): ''שבשתא ממילא נפקא'' – השיבוש, השגיאה, ייצא מעצמו, עם הזמן, ואין נזק בכך שתלמיד ילמד בשגיאות, בספר שלא הגיהוהו כהלכה. ויש אומרים (וזהו רב דימי מנהרדעא שאמר): ''שבשתא, כיוון דעל – על'' – שגיאה, כיוון שנכנסת – נכנסת, משתרשת, ושוב אינה יוצאת. ולכן, ככתוב ב''פסחים'', קי''ב, עמוד א': ''כשאתה מלמד את בנך – למדהו בספר מוגה''.
הנזק שבלימוד משובש, הגורם לאדם להאמין שמה שלמד הוא הדבר הנכון, מודגם במעשהו של יואב בן צרויה, שעל פי ספר ''מלכים'' הכרית כל זכר [קמץ, קמץ] באדום במשך ששה חודשים. כאשר בא לפני דוד המלך, לאחר מעשה, שאל אותו דוד מדוע הרג את הזכרים בלבד. ענה לו יואב: כתוב (בספר ''דברים'', כ''ה, 19): ''תמחה את זכר [קמץ, קמץ] עמלק'', כלומר: כל זכר בעמלק, ועמלק הוא אדומי. אמר לו דוד: והרי אנו קוראים את הפסוק [בניקוד אחר]: ''תמחה את זכר [צירה, סגול] עמלק''. אמר לו יואב: ''לי הקריאו [למדו בילדותי] 'זכר' [קמץ, קמץ]''. הלך יואב אל הרב שלימד אותו בילדותו ושאל אותו: איך הקראת לנו? אמר לו שהוא קרא כראוי [כלומר: בצירה ובסגול], אלא שלא שם לב שתלמידו יואב אינו קורא כראוי. רצה יואב להרוג אותו על שלא לימדו כראוי, כי הן כתוב (ירמיהו, מ''ח, 10): ''ארור עושה מלאכת השם רמייה''. אמר לו רבו: אל תהרוג אותי. די לי בעונש הזה, של המחדל הרובץ על מצפוני, שלא לימדתי אותך כראוי, ושגיאה שהשתרשה בך בילדות נשארה עמך לכל החיים וגם גרמה נזק.



חזרה




© כל הזכויות שמורות