הימנעו ככל האפשר מכתיבה (ומדיבור) בראשי תיבות. אילו נועדו לקיצורים ולקצרנות, ואין להם מקום במדיום השידורי. חלקי השנייה שנחסוך בהגיית ראשי תיבות במקום מלה שלמה אינם שווים את הנזק שבהטעיית המאזין או אילוצו להפעיל מנגנון מחשבה בצד ההאזנה השוטפת, כדי לפענח את ראשי התיבות ולהסבירן לעצמו. אין רווח באמירת ''דו''ח'' במקום: ''דין וחשבון''. לעומת זאת, אנו עלולים לשגות ולומר: ''דו''ח'' על משקל ''דוך'' (בחולם'') במקום ''דו''ח'' כהגיית ''רוח'' (משושנת הרוחות).
מעשה באדם שנכנס אל הרב, סיפר לו שיש לו שמונה בנות, והוא כמה ל''יורש עצר'', לבן זכר, שיאמר אחריו ''קדיש''. נכנס הרב לחדר לפנים מחדר, שאל באורים ובתומים, עשה ''שאלת חלום'', נשא עיניו השמיימה והתפלל, ושב אל הפונה: ''לך לך בשלום לביתך. כעת חיה [כלומר: בעוד תשעה חודשים] ייוולד לך ולאשתך בן''. האיש הלך לביתו שמח וטוב לב, ולבו סמוך ובטוח בהבטחת הרבי. כעבור תשעה חודשים שב אל הרב, מורט שערות ראשו: ''רבי, מה עשית לי. לא די בשמונה הבנות שבביתי, עתה יש לי כבר עשר. נולדו תאומות!''. התפלא הרבי, שב ונכנס לחדר לפנים מחדר, שב ושאל ''שאלת חלום'', שב והתפלל תוך שהוא נושא עיניו השמיימה, וחזר אל הפונה: ''מאה קולפה, אשמתי. אומנם הראו לי משמים: בן, אך לא שמתי לב לגרשיים: ב''ן, ב' נקבות''...
|
