:לפי נושאים

ניסוח

מה בין ''האזנה'' ל''שמיעה''?
שירת ''האזינו'', זו השירה ששר משה, מתחילה כך: ''האזינו השמיים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי-פי''. כאנשי שידור, האמונים על ההטיה של ''האזינו'', ''האזנתם'', ''אתם מאזינים לחדשות ב-'', ''האזנה נעימה'' וכדומה, אנו תוהים על הפסוק הזה, שיש בו ''האזינו'' ויש בו ''ותשמע''. היש הבדל בין האזנה לשמיעה, או שמא זו רק הקבלה מנוגדת ספרותית?
הפרשן חזקוני אומר (על פי רבי אברהם בן-עזרא): ''האזינו השמיים'' - מלשון אוזן, ופירושו: הטו אוזנכם והיו אתם, השמיים והארץ, עדיי לדברים שאני עומד לומר. האזינו הוא אומר לשמיים, כי הם רבים, כמו שאמרו רבותינו במסכת חגיגה, דף י''ב עמוד ב': ''אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר בדברים י', י''ד: 'הן לאדוני אלוהיך השמיים ושמי השמיים''. ריש לקיש אמר: ''שבעה [שבעה רקיעים, כמו: ''הרקיע השביעי''. ד.כ.], ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות''. אבל, ממשיך חזקוני, הארץ היא יחידה, לכן נאמר בה בלשון יחיד: ''ותשמע הארץ'', כמו שכתוב גם בישעיה, א', ב': ''שמעו שמיים והאזיני ארץ, כי אדוני דיבר''. משה רבנו היה באותו זמן רחוק מן השמיים ועומד בארץ, לפיכך נתן האזנה לשמיים [אמר להם: האזינו], שכן מנהג הוא שאומר למי שעומד רחוק: האזן, שיטה אוזן לשמוע מרחוק. ונתן שמיעה לארץ, כי לאדם קרוב אין אומרים ''האזן'', אלא ''שמע''. אז למה אמר ישעיהו: ''שמעו שמיים והאזיני ארץ''? כי ישעיהו דיבר בשמו של הקדוש ברוך הוא [כי האלוהים דיבר], הקרוב לשמיים ורחוק, אם אפשר לומר כך, מן הארץ...



חזרה




© כל הזכויות שמורות