:לפי נושאים

ניסוח
''שלשית'' / ''שלישית''
הכתוב להלן הוא לשם העניין בלבד. איני מאמין שמי מכם, הקורא את הדברים כדי לקבל ייעוץ כיצד להתבטא בשידור או באוזני קהל מאזינים, ישתמש בניסוח ב''עצה היומית'' של הפעם הזאת. ובכל זאת, מעניין לדעת:
במשנה, בתחילת מסכת ''פרה'', שעוסקת בפרה האדומה, יש דיון בשאלה: ממתי הבהמה קרויה: ''פרה'' ויצאה מגדר ''עגלה''? רבי אליעזר אומר: עגלה – בת שנתה, כלומר: בת שנה. משעה שהיא בת שנתיים – היא פרה, או, בלשונו: ''פרה – בת שתיים''. וחכמים אומרים: עגלה – בת שתיים, ופרה – בת שלוש, או בת ארבע. רבי מאיר אומר: אף בת חמש כשרה, הזקנה (תארו לעצמכם: בת חמש, וכבר נחשבת לזקנה!), אלא שאין ממתינין לה – שמא תשחיר, שלא תיפסל [אתם בוודאי זוכרים שזה מה שקרה לפרה האדומה שנמצאה סוף-סוף בארצנו לפני שנים אחדות. צבע שערותיה השתנה ככל שחלף הזמן]. מכל מקום: אמר רבי יהושע: ''לא שמעתי אלא שלשית [קמץ תחת הלמד. ד.כ.]'', כלומר: אין פרה כשרה אלא כשהיא בת שלוש. ''ניחא'', אמרו לו, ''אבל למה אתה אומר 'שלשית' ולא 'שלישית'?'' – ''אמר להם: כך שמעתי סתם''. אמר בן עזאי: אני אפרש: אם אומר אתה ''שלישית'', משמע שהפרה היא השלישית, שלישית לבטן, ששתי פרות נולדו לפניה. שלישית לאחרות במניין. וכשאתה אומר ''שלשית'' – היינו: בת שלוש שנים. כך, למשל, אומרים על כרם: כרם רביעי – אם היו שלושה כרמים לפניו, או: כרם רבעי [קמץ תחת הבית. ד.כ.] – כלומר: בן ארבע שנים.
כדי שבכל זאת ''העצה היומית'' שלנו תהיה שימושית גם הפעם, נאמר משהו דומה:
''ברפת היו פרות בנות חמש עד עשר''; ''בהפגנה השתתפו צעירים רבים, בני חמש עשרה עד עשרים וחמש''. כך יש לומר, ולא: ''גילאי חמש עד עשר'' או: ''גילאי חמש עשרה עד עשרים וחמש''. מדוע? כי ''גילאים'' הם בני גיל אחד. ברפת שוכנו פרות בנות עשר בלבד, משמע: כולן ''גילאיות''; בהפגנה השתתפו רק בני נוער בני חמש עשרה. כולם ''גילאים'', בני אותו גיל. בפגישת המחזור של מי שלמדו אתי בבית הספר היסודי היו כולם גילאים – בני גיל אחד, בני גילי. על משקל ''גילאי'' [שווא תחת הלמד] חודשה המילה ''אחאי'' [קמץ תחת האלף ושווא תחת החית]. אחאים הם בנים ובנות שיש להם הורים משותפים. [הערות מחכימות דומות תמצאו בספרה של רות אלמגור-רמון, בהוצאת ''צבעונים'': ''רגע של עברית''].


חזרה




© כל הזכויות שמורות