טקסים טיפ יומי

:לפי נושאים

ניסוח

''כל קריין וחריין...''
הניסוח הלגמרי-לא-מעודן הזה שייך לנתיבה בן-יהודה, העוקצת בו את קרייני ''קול ישראל'' ''מכופתרי-העברית'', האמורים להקפיד על כל כליי הדקדוק, בהם גם ''בג'ד-כפ'ת'' הידוע. האותיות ב,ג,ד,כ,פ,ת, בבואן בראש מלה או אחרי הברה סגורה (שווא נח), יקבלו דגש קל. הדגש הזה נשמט, אם האותיות האלה אינן בראש המלה. וכך: ''בוקר טוב'' (דגש בבי''ת של ''בוקר''), אבל: ''שלום ובוקר טוב'' (הבי''ת של ''ובוקר'' – רפויה, בלי דגש). הכלל הזה גורם בעברית המדוברת של היום, בקרב הקהל הרחב, לצרימות במקרים מסוימים, אולי אף רבים. על כך מגחכת נתיבה בן-יהודה, האומרת: ''שמעתי במו אוזניי את שדר הספורט מדווח שהקבוצות עלו לכר הדשא''. נסו נא לומר ''לכר הדשא'' בלי דגש בכ''ף, וישמעו אוזניכם מה שיתקבל. הגברת בן-יהודה מקצינה את לעגה, ואומרת: ''כל קצין וחצין, כל קריין וחריין''... יש לברך את מי שמקפיד על כללי הלשון, אך יש גם להודות שכדאי להחליט אם להחילן – במקרים מסוימים לגופם. למשל: בשמות פרטיים או בשמות משפחה (בעברית, כמובן. אין להחיל, חלילה, חוקי לשון ודקדוק עבריים על שפה לועזית!). רבים אוזנם נזקפת בתמיהה לשמע: ''השרים שלום ופרס'', ושמו של שמעון פרס מבוטא בו''ו בשורוק ופ''א לא-דגושה. קרייני ''קול ישראל'' מכירים את הבעיה מהמשפט החוזר תכופות: ''את חדשות הערב ערכו חנן נוה וכרמית גיא'' וכרמית'' – הכ''ף לא-דגושה. במקרה כזה – כדאי ואף מותר לומר את השם בדגש בכ''ף, גם אם הכ''ף אינה בראש המלה. אבא בנדויד, זיכרונו לברכה, מי שהיה היועץ לענייני לשון ברשות השידור, החיל על השמות הפרטיים את האמירה: ''רצונו של אדם – כבודו''. כך רוצה האדם להיקרא, בלי קשר לכללי הדקדוק – כבד את רצונו זה. גם אשף הלשון, המשורר אברהם שלונסקי, אמר שעל השמות הפרטיים חלים כללים אחרים. לכן הפרח ייקרא: ''שושנה'', במלרע, אך הנערה הנושאת את השם הזה תיקרא: ''שושנה'', במלעיל, אם זה רצונה. ואם זה רצונה – חבל. באומרנו ''שושנה'' במלרע, אנו חווים בתת-ההכרה את הניחוח של עלי הכותרת ואת מראם היפה. כל זה נעלם ואיננו בשם ''שושנה'' הנהגה במלעיל... ואגב, ליצני הדור האמונים על משחקי מלים שואלים: איך אומרים ''קונדום'' בעברית? והתשובה: ''בגד כפת בראש מילה''. ותחשבו על זה...