:לפי נושאים

ניסוח
הגיית מלים לועזיות
בְּחַג החנוכָּה אָנו נִתקלִים בְּשֵׁמוֹת לועזיים רבִּים: אנְטיוֹכוס, ניקָנור, גוֹרְגִיאס וָעוֹד. אֵיפֹה הַהֲברה המוטעמת? לבירוּר הַהַטְעמה נִפְנֶה אֶל סִפְרֵי עֵזֶר אֲחָדים, בָּהם גם אֵלֶּה המביאים בְּצד העֶרֶך המילוני אוֹ האנְציקלוֹפדי, את דֶּרֶך הגִייתו, בעֶזְרַת הָאָלף-בית הפוֹנֶטִי הַבֵּינְלְאומי (IPA - the International Phonetic Alphabet). כָּך, לְמָשָׁל, יש בִּיוָנית שָׁלוש אֶפְשרוּיוֹת של הטעמָה: הָאחת - בְּסוֹף המִּלה (''מִלְּרַע''): פֶּרִיקְלֶס; האחֶרֶת - לִפני הסּוֹף (''מִלְּעֵיל''): סוֹקְרָאטֶס; וְעוֹד אֶפְשרות - לפְנֵי-פְּנֵי הַסּוף, בַּהֲבָרָה השלישית לִפני הסּוֹף: הוֹמֶרוֹס. אֶפְשרות זו, שֶׁל הַטְעמָה שֶׁלפני-פני הַסוף, אֵינה מצוּיָה בְּעִבְרית (זולת ב''נָסוֹג אחור'', וגַם זֶה נָדיר מאֹד). כְּדאי לִפְנוֹת אל ספְרָם של אבָּא בנדויד וַהֲדסה שַׁי: ''מדְרִיך לשוֹן לרדיו ולטלוויזיה'', כְּדֵי לִבְדּוֹק אֵיךְ נֹאמַר: מוּזֵיאוֹן או מוסיאון, מוּזיאוּם אוֹ מוּזיאוֹם? מוּסִיקָה אוֹ מוּזִיקָה?
[תְּשוּבה חלקית: השאלה אם המלה הגִּיעָה לעברית שלנו מן היוונית הקלאסית או מִן היוונית החדשה, מן הלָטִינית העתיקה או מן הלטינית המאוחֶרֶת? הלטינית, אומר אבא בנדויד, פשטה צורה ולבשה צורה למן יְמֵי מלכות רומי ועד ימי הכנסייה הנוצרית ועד לגלְגּוּלָהּ האיטלקי ועד ימינו. בלטינית הרומית לא הייתה ז' אלא ס'. רק בימי הַבֵּינַיִים נהפכו כמה סוגי ס' ליהגות ז'. בלטינית הקלאסית: מוסא (אלת ההשראה הנחה עלינו בתחוּמים שׁוֹנים, אומנותיים ברובם), מוסיאום, מוסיקה, פיסיקה, באסיליקא, איסאק (=יצחק). בְּלָטִינית מאוחרת: מוזא, מוּזֵיאוּם, מוּזִיקָא, פיזיקא, באזיליקא, איזאק.
אנו ננהג בכל סוג וסוג בפני עצמו, על פי המסורת. אם קבלנו את המלה היוָונית מן הלטינית הקדומה, נהגה כבלטינית הקדומה: מוסיקה, פילוסופיה. אבל אם אין בספרֵינו מסורת כזאת, אנו קולטים את המלה מן הלטינית בגרסתה המאוחרת, כמו שהיא נֶהֱגֵית באחרונה: מוזא (=מוזה), מנזא (=מנזה), מוזיאון, ולכן גם: ''ויָא דוֹלוֹרוֹזָא'' (ולא: דולורוסא).


חזרה




© כל הזכויות שמורות