מיתרי הקול הם ש''צובעים'' את צליל הקול המופק. ככל שהמיתרים קצרים יותר (ונראים דקים יותר) – הקול המופק מתיבת הקול גבוה יותר. ככל שהמיתרים ארוכים יותר (ונראים עבים יותר), כך הקול המופק מתיבת הקול נמוך יותר. מדובר בשרירים שיש להם כְּסוּת של קרום רירי. אלה רצועות המחברות את כל הסחוסים בתיבת הקול. משני צדי תיבת הקול קיימת מערכת משנית של מיתרי קול, הנכנסת לכלל פעולה כאשר מיתרי הקול העיקריים מפסיקים לתפקד. במקרה כזה, הקול נשמע צרוד. אורכם של מיתרי הקול נע בין כעשרים ושניים מילימטרים בקול הבס הגברי הנמוך, לעשרה מילימטרים בקול הסופרן הנשי הגבוה ביותר, הסופרן הקוֹלוֹרָאטוּרִי. הרטט של מיתרי הקול הוא שיוצר את קולנו. הרטט נוצר על ידי האוויר הנִּנְשָׁף מהריאות החוצה, ונתקל במיתרי הקול המתוחים והסגורים שאינם מאפשרים לו מעבר. הלחץ של האוויר המבקש לפרוץ החוצה גורם לתנודה של המיתרים, שגליה מתפשטים למעלה, אל חלל הפה והאף. ככל שמספר התנודות בשנייה של המיתרים יהיה גדול יותר, כך הטון יהיה גבוה יותר. כך גם ככל שהמיתרים מתוחים יותר. קולם של ילדים גבוה מקולם של מבוגרים, כי מיתרי הקול של הילדים קצרים יותר. זו גם הסיבה לקולן הגבוה של הנשים.
עוצמת הצליל נקבעת על ידי עוצמת לחץ האוויר היוצא מן הריאות בעת הנשיפה. מיתרי הקול קובעים את גובה הטון. גוֹנֵי הצליל כבר נקבעים על ידי הֶחָלל שמעל המיתרים ומעל לתיבת הקול, בעיקר חלל הפה, היכול להשתנות בעזרת תנועות הלסתות, הלחיים, השפתיים והלשון.
|
