:לפי נושאים

ניסוח
''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה'' או ''זִכְרוֹ לִבְ
במשך דורות נהגו להוסיף, עם הזכרת שמו של אדם שנפטר: ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה''. בימינו, לא רק שרוב הציבור אומר ''זִכְרוֹ לברכה'', האומרים כך גם מעירים לאומר ''זכרונו לברכה'' ומתקנים את דבריו.
יש לומר: שני הביטויים נכונים. במקורות יש יותר מופעים של ''זכרונו לברכה'' מאשר של ''זכרו לברכה''. ייתכן שהיום, דור המחשב, האדם לומד משחר נעוריו על ה''זכרון'' של המחשב, ומתקשה לקשר בינו לבין ה''זכרון'' המופשט כמושג. למעירים ול''מתקנים'' ייאמר: מי לנו גדול כביאליק בלשון העברית ובשפע מקורותיה? והנה ביאליק הוא שכתב: ''אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה / וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה'' (אלה שורות הפתיחה של השיר ''אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה'', שתת-הכותרת שלו היא ''מִשִּׂיחוֹת הַצַּדִּיק זַ''ל מִוִּילֶדְנִיק'', וב'ז''ל' התכוון ביאליק ל''זכרונו לברכה''. וכשרצה הברון רוטשילד, ''הנדיב הידוע'', להנציח את שם אביו, הוא קרא למושבה שנוסדה אז ''זִכְרוֹן יַעֲקֹב'' ולא ''זכר יעקב''. ומאז ומתמיד אמרו הבריות ''חכמינו, זכרונם לברכה'' (וזה עדיף על ראשי התיבות העצלים 'חז''ל').
''זֵכֶר'' במקורות הוא ''שֵׁם''. היום אולי לא ייאמן, אך בעבר (הלא רחוק!), ''זכרו לברכה'' נאמר על אדם חי (!). הכוונה היתה לומר: ''שמו יהיה לברכה'', כמחמאה וכאיחול. ובתלמוד הבבלי, במסכת קידושין, דף ל''א עמוד ב' נאמר: ''...תנו רבנן: מכבדו בחייו ומכבדו במותו. בחייו כיצד? הנשמע בדבר אביו למקום, לא יאמר 'שלחוני בשביל עצמי, פטרוני בשביל עצמי', אלא כולהו בשביל אבא. במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו? לא יאמר 'כך אמר אבא', אלא 'כך אמר אבא מרי [כך אמר אבי, שהיה רבי ומורי. ד.כ.]. הריני כפרת משכבו'. והני מילי [המלים האלה, הניסוח הזה. ד.כ.] בתוך שנים עשר חודש. מכאן ואילך אומר 'זכרונו לברכה לחיי העולם הבא'''.
הרוצה לומר ''זכרו לברכה'' יאמר כך ולא יטעה, אך אני מעדיף את הביטוי ששמעתיו מימי ילדותי עד הנה, גִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא.
במוסף ''פרומו'' של העיתון ''מעריב'' בשניים בנובמבר 2007, כתב מנחם בן בטורו ''החמישייה'', תחת הכותרת ''ההבדל בין סיום לגמירה'': ''המרצה לספרות עברית, פרופסור אהרון קומם, מהאוניברסיטה העברית, התארח ברשימה קצרה ומאלפת במוסף הספרותי של 'ידיעות אחרונות' והעיר כמה הערות מחכימות על דקדוקי העברית המאומצים, המלאכותיים והמיותרים שכפינו על עצמנו, כמו הביטוי המחורחר 'זכרו לברכה', שירש משום מה את מקומו של הצירוף 'זיכרונו לברכה', הנכון יותר, הטבעי יותר, הנוח יותר לפה והמעוגן יותר במסורת העברית''. [אצטט גם את המשך הקטע: ''פרופסור קומם גם לועג, ובצדק מוחלט, כמובן, לאופן שבו הדרנו את עצמנו מן המילה ''לגמור'', מטעמים פוריטאניים כביכול, כאילו אין שום קשר בינה לבין 'לסיים'. בעניין אחרון זה אני רוצה לצטט חמשיר כפול של דידי מנוסי, שמיצה את העניין היטב בגסות האופיינית שלו ובכישרון החריזה: ''מה ההבדל בין סיום לגמירה? / שָׁאֲלה בכיתה נערה. / וישיב המרצה: / בביתי נמצה / ותקבלי תשובה בהירה. / בביתו המרצה השרמנטי / לאחר כוס של יין קיאנטי / השכיבה על הכר / וגמר וגמר... / ועכשיו הוא אמר לה: סיימתי''.]
1. תַּלְמוּד בַּבְלִי, קִידּוּשִׁים ל''א ע''בּ
... תָּנוּ רַבָּנַן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמַע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם לֹא יֹאמַר ''שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי'' ''מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי'' ''פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי'', אֶלָּא כּוּלְּהוּ ''בִּשְׁבִיל אַבָּא''. בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו - לֹא יֹאמַר ''כָּךְ אָמַר אַבָּא'' אֶלָּא ''כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ''. וְהָנֵי מִילֵּי - בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֵר ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא''.

2. ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה'' או ''זִכְרוֹ לִבְרָכָה''?
בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת נָהֲגוּ לְהוֹסִיף, עִם הַזְכָּרַת שְׁמוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁנִּפְטָר: ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה''. בְּיָמֵינוּ, לֹא רַק שֶׁרֹב הַצִּבּוּר אוֹמֵר ''זִכְרוֹ לִבְרָכָה'', הָאוֹמְרִים כָּךְ גַּם מְעִירִים לָאוֹמֵר ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה'' וּמְתַקְּנִים אֶת דְּבָרָיו.
יֵשׁ לוֹמַר: שְׁנֵי הַבִּטּוּיִים נְכוֹנִים. בַּמְּקוֹרוֹת יֵשׁ יוֹתֵר מוֹפָעִים שֶׁל ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה'' מֵאֲשֶׁר שֶׁל ''זִכְרוֹ לִבְרָכָה''. יִתָּכֵן שֶׁהַיּוֹם, דּוֹר הַמַּחְשֵׁב, הָאָדָם לוֹמֵד מִשַּׁחַר נְעוּרָיו עַל הַ''זִכָּרוֹן'' שֶׁל הַמַּחְשֵׁב, וּמִתְקַשֶּׁה לְקַשֵּׁר בֵּינוֹ לְבֵין הַ''זִכָּרוֹן'' הַמֻּפְשָׁט כְּמֻשָּׂג. לַמְּעִירִים וְלַ''מְּתַקְּנִים'' יֵאָמֵר: מִי לָנוּ גָּדוֹל כִּבְּיָאלִיק בַּלָּשׁוֹן הָעִבְרִית וּבְשֶׁפַע מְקוֹרוֹתֶיהָ? וְהִנֵּה בְּיָאלִיק הוּא שֶׁכָּתַב: ''אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה / וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה'' (אֵלֶּה שׁוּרוֹת הַפְּתִיחָה שֶׁל הַשִּׁיר ''אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה'', שֶׁתַּת-הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלּוֹ הִיא ''מִשִּׂיחוֹת הַצַּדִּיק זַ''ל מִוִּילֶדְנִיק'', וּבְ'זַ''ל' הִתְכַּוֵּן בְּיָאִליק לְ''זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה''. וּכְשֶׁרָצָה הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד, ''הַנָּדִיב הַיָּדוּעַ'', לְהַנְצִיחַ אֶת שֵׁם אָבִיו, הוּא קָרָא לַמּוֹשָׁבָה שֶׁנּוֹסְדָה אָז ''זִכְרוֹן יַעֲקֹב'' וְלֹא ''זֵכֵר יַעֲקֹב''. וּמֵאָז וּמִתָּמִיד אָמְרוּ הַבְּרִיּוֹת ''חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה'' (וְזֶה עָדִיף עַל רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת הָעֲצֵלִים 'חֲזָ''ל').''זֵכֶר'' בַּמְּקוֹרוֹת הוא ''שֵׁם''. הַיּוֹם אוּלַי לֹא יֵאָמֵן, אַךְ בֶּעָבָר (הַלֹּא רָחוֹק!), ''זִכְרוֹ לִבְרָכָה'' נֶאֱמַר עַל אָדָם חַי (!). הַכַּוָּנָה הָיְתָה לוֹמַר: ''שְׁמוֹ יִהְיֶה לִבְרָכָה'', כְּמַחְמָאָה וּכְאִחוּל. וּבַתַּלְמוּד הַבָּבְלִי, בְּמַסֵּכֵת קִדּוּשִׁין, דַּף ל''א עַמּוּד בּ' נֶאֱמַר: ''...תָּנוּ רַבָּנָן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לַמָּקוֹם, לֹא יֹאמַר 'שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי, ... פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי', אֶלָּא כּוּלְּהוּ בִּשְׁבִיל אַבָּא. בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד הָיָה אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו? לֹא יֹאמַר 'כָּךְ אָמַר אַבָּא', אֶלָּא 'כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי [כָּךְ אָמַר אָבִי, שֶׁהָיָה רַבִּי וּמוֹרִי. דּ.כּ.]. הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ'. וְהָנֵי מִילֵּי [הַמִּלִּים הָאֵלֶּה, הַנִּסּוּחַ הַזֶּה. דּ.כּ.] בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֵר 'זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא'''.
מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר ''זִכְרוֹ לִבְרָכָה'' יֹאמַר כָּךְ וְלֹא יִטְעֶה, אַךְ אֲנִי מַעֲדִיף אֶת הַבִּטּוּי שֶׁשְּׁמַעְתִּיו מִימֵי יַלְדוּתִי עַד הֵנָּה, גִּרְסָא דְּיַנְקוּתָא.

3. כָּתוּב בְּ''קֹהֶלֶת'', א', י''א: ''אֵין זִכְרוֹן לָרִאשׁוֹנִים, וְגַם לָאַחֲרוֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרוֹנָה''.

____________
________________________________________


חזרה




© כל הזכויות שמורות