:לפי נושאים

שונות

מילון מונחים הנהוגים בגלי צה''ל
אוּלְפָּנוֹעַ: אולפן נייד המותקן על גבי משאית ומתנייע עִמהּ ממקום למקום בהתאם לצורכי השידור. משמש בעיקר לשידור מופעי חוץ פומביים גדולים, אך גם לשידור אירוע חדשותי. // ''ארבע אחרי הצהריים'': תוכנית של שירים עבריים המשודרת זה שנים רבות בארבע אחרי הצהריים. נעימת הפתיחה שלה (''תמונה''. לחן: יצחק קְלֶפְּטֶר [''צ'רצ'יל'']. ביצוע: יעל לוי) מזדמזמת בפי כל. הוגי התוכנית ושעת שידורה: יורם רותם ודלית עופר. // ''באופן מילולי'': פינת הלשון היומית של דוקטור אבשלום קור. המקבילה של ''רגע של עברית'' מ''קול ישראל''. // ''בוקר טוב ישראל'': תוכנית אקטואליה יומית בכל בוקר. נהוג היה לפתוח אותה במשפט שאומרת אישיות המככבת בענייני היום, והמשפט הסתיים במילים: ''בוקר טוב ישראל''. // ''בילוי נעים'': תוכנית בידור שבועית בעריכתו של מוּלִי שפירא ובהגשתו. // ''גל שקט'': בימי מלחמת המפרץ הראשונה, נשמר תדר אחד שפעל כל הזמן מבלי לשדר דבר, כך שכשתהיה התרעה בדבר טילים או סכנה כלשהי, יוכלו לשדרה בגל השקט הזה והיא תשמע מיד. נועד בעיקר לשומרי שבת, אך לא רק... // גַּלְגָּלָ''ץ: רשת של גלי צה''ל לדיווחי תנועה. ראשי תיבות של ''גלגלי צה''ל''. // ''גלי צה''ל כל הזמן'': הזמריר והסיסמה של גלי צה''ל. נוסח: מתי ויינברג. לחן: יזהר אשדות. // ''ד''ש עם שיר'': תוכנית הדגל של גלי צה''ל בשנות השישים ותחילת השבעים. פריסות שלום לחיילים ומהחיילים. // דברור וצנזור: הגשת ידיעות וכתבות לאישור דובר צה''ל והצנזורה הצבאית. // האולפן המאוחד: שידור משותף לגלי צה''ל ול''קול ישראל'' בימי מלחמת יום הכיפורים. // האולפן המשולב: שידור משותף לגלי צה''ל ול''קול ישראל'' בימי מלחמת המפרץ הראשונה (תחילת 1991). // ''האוניברסיטה המשודרת'': הרצאות אקדמיות שזכו להצלחה עצומה. המייסדת: תרצה יוֹבֵל-אֶלְחָנָתִי, זיכרונה לברכה. // ''הטלפון האדום'': מיסודו של צבי רימון: ידיעות ואף סקופים שמתקבלים ממאזינים בטלפון. בראשית הדרך היו המאזינים אף מתוגמלים כספית בגין הידיעות שמסרו. // ''הכה את התקליטייה'': מאזינים מבקשים שירים, בדרך כלל נדירים, ואיש התקליטייה היה אמור למצוא אותם בתוך פרק זמן מסוים ולא – המאזין זכה בפרס. לימים התברר שבדרך כלל התקליט מצוי בתקליטייה ומדי פעם אנשי התחנה העמידו פנים כמי שאינם מוצאים את התקליט ובלבד שהמאזינים לא יתייאשו מסיכוייהם וימשיכו לטלפן. ''יש עם מי לדבר'': שיחות עם מאזינים בטלפון, בשידור ישיר. // ''לוֹפְּקָה'': יומן השידור והדיווח של הקריין. // מבזק חדשות: ידיעות שהתקבלו עתה זה ומשודרות מחוץ למהדורה הרגילה. הן התקבעו בחצי השעה שבין המהדורות. // 'מוסיקה לשעת השק''ם': בשנת 1964, תחנת גלי צה''ל שידרה משש בערב עד עשר וחצי בלילה. באותה שנה נוספה לה שעה של מוסיקה בלי הגשה בין 10.00 ל-11.00. התוכנית נקראה 'מוסיקה לשעת השק''ם' כי זו השעה שבה לחיילים רבים הייתה הפסקה בפעילות והם ניגשו לקנטינה לקנות בעיקר [ופלים] ''מצופים''. // ''מצעד המרגנית'': בעריכתה של התקליטנית הוותיקה ביותר בארץ, עמליה רוזן. שירים עבריים קלאסיים שדורגו על ידי המאזינים. לתוכנית היה מועדון מעריצים ואלה נפגשו מדי פעם בפעם ואף הוציאו עיתון שהופץ בין חברי המועדון. ''מקהלה עליזה'': שירי ילדים ששודרו לילדים בשבת בבוקר. ערכה והגישה – שרה דורון, זיכרונה לברכה. // ''משפחת שמחון'': סדרה רדיופונית (כתב: משה בן-אפרים, זיכרונו לברכה) שריתקה את המשפחות הישראליות בעת שישבו לאכול את ארוחת הצהריים של שבת. הסדרה, שבהמשך הפכה לסרט ולספר, החלה בשנת 1962. בתחילתה, אב המשפחה, בגילומו של שחקן ''הבימה'' שמואל רוֹדֶנְסְקִי, מגיע הביתה ומרעים בקולו: ''נָאוָוה בבית?'', ואם כך, אפשר לשבת, לאכול ולדבר. גם חנה מָרוֹן (''פתוח!'') נטלה חלק קבוע בסדרה. // ''ספרים, רבותיי, ספרים'': תוכנית על ספרים בעריכתה ובהגשתה של ציפי גּוֹן-גְּרוֹס. // ''על הדבש ועל הכֵּיפָאק'': תוכנית השירים המזרחיים בגלי צה''ל, משנות השמונים. // פְּלֵיילִיסְט: רשימת שירים מוסכמת שמכינים העורכים מדי שבוע בשבוע. הישרים האלה מקבלים זמן שידור רב יותר. זמרים רבים שה''דֶּמוֹאִים'' שלהם לא זכו בשל כך להשמעה יצאו חוצץ נגד השיטה הדיקטטורית. // ''ציפורי לילה'': תוכנית לֵילית בת עשרות שנים, בהגשת כוכבים שונים. // ''קולהּ של אימא'': תוכנית המזוהה עם אלכס אַנְסְקִי, אף כי כבר פסק להגישהּ. תוכנית שהביאה פריסות שלום ''מורחבות'' מהבית –לחייל, גם בשיחות טלפון עם בני ביתו. // רָ''שׁ: רשימת שידור. הטופס שהעורך ממלא תוך כדי עריכת התוכנית ועל פיו הקריין מגיש את תוכניתו. בטופס ישנם כל הפרטים הנחוצים, כגון: שם השיר, שם המבצע, רצועה בתקליטור, תזמון הקטע ועוד. הרשימה עוברת גם לידי אקו''ם, לתשלום תמלוגים למחברי הקטעים. רשימת שידור שאינה ממולאת כהלכה ומבלבלת את המגיש מכונה: 'לעג לר''ש'. // ''שאלות אישיות'': התוכנית הוותיקה ביותר של גלי צה''ל. יעקוב אגמון מראיין (כמעט כאלפיים מרואיינים). // ''שיטת הסנדוויץ''': המצאה תכנונית של מי שהיה מפקד גל צה''ל, יצחק לבני, שידע לשזור בין תוכניות או פינות כבדות ראש לבין תוכניות או פינות קלילות, וכך לשלב בין הצבא לאזרחות, בין הכבד לקל ובין האקטואליה לתרבות. // ''שִׁירוּתְרוֹם'': משדר ההתרמה של גלי צה''ל למען הצבא. // ''שישים שניות'': הפינה מזוהה היום עם מגישה: אֵהוּד גְּרָף. אכן ששים שניות שבהן נדחס מידע על נושא מסוים (נושאים מגוונים). הפינה קוריה על פי הביטוי האהוב על מפקדים בצה''ל: ''ששים שניות, זוז!''. // ''שעה היסטורית''. פרופסור מיכאל הַרְסִגוֹר מדבר בהומור וברוב ידע על אירועים היסטוריים. במשך שנים רבות דובב אותו באולפן אלכס אַנְסְקִי. אחריו המשיכה בכך לִיעַד מוּדְרִיק. // ''תו השעה'': חידון יומי. המאזינים התבקשו לזהות יצירה על פי התווים הפותחים אותה. אלה הושמעו בקימוץ ובצמצום. ''תיבת נוח'': תוכנית בידור משנות הששים, שארחה אמנים, בשידור ישיר ממבנה ברחוב הירקון בתל אביב.



חזרה




© כל הזכויות שמורות