''קול השלום'', תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל, הוקמה בידי אֵייבִּי נָתָן (''סַפּן השלום'', ולפני כן ''טייס השלום'') ושידרה מאונייה (אונית מלחמה ישנה שאייבי נתן רכש בהולנד תמורת ארבעים וחמישה אלף דולרים) שעגנה מול חופי תל אביב. התחנה שידרה בעיקר מוסיקה וקריאות לשלום. היא החלה בשידוריה (לראשונה בישראל – באֶף-אֶם סְטֶרֶאוֹ!) בשמונה עשר במאי 1973, וחדלה לשדר באחד באוקטובר 1993. תחנת ''קול השלום'' שידרה בכל שעות היממה. סיסמתה: (''Peace is the word, and 'The Voice of Peace' is the station, twenty four hours a day'' (''המילה היא שלום, ו'קול השלום' היא התחנה, עשרים וארבע שעות ביממה''). מדי ערב בערבו, עם שקיעת החמה, הופסקו שידורי התחנה למשך חצי דקה, ''לזכר קורבנות האלימות באזורנו ובעולם כולו'', כדברי אייבי נתן. התחנה עשתה מדי פעם מבצעים הומניטאריים, כגון: איסוף צעצועי מלחמה והשמדתם, ומבצעי התרמה לנזקקים באזורי מלחמה, רעב ואסון בעולם. לאחר שהתחנה צברה חובות ולאייבי נתן לא הותר לשדר מן החוף, הפסיקה התחנה את שידוריה. השידור האחרון היה באוקטובר 1993. האונייה הוטבעה מול חופי אשדוד, כעשרים קילומטרים מן הנמל. בחוף גורדון בתל אביב הציבה עיריית תל אביב-יפו לוח הנצחה ולשונו: ''חמישה קילומטרים מן החוף הזה עגנה ספינת 'קול השלום' של אייבי נתן ושידרה קולות של שלום, דו-קיום ואהבה''.
מרבית שדרי התחנה היו צעירים בריטים ומהם למדו השדרים הישראלים לשדר ''כמו בחוץ לארץ'' (באנגלית: ג'וֹן מֶקְדוֹנַלְד, טִים שֶׁפֶּרְד, קֶנִי פֵּיְיג', דוֹמִינִיק הִיל, פִיל בְּרַיְיס. בערבית: סַמִי אַל-הוּזֵייל. בשדרים הישראלים: ארִיק לֵב, גָּד בִּיטוֹן, אורִי גַּפְנִי, גִּיל קָצִיר, עֹפֶר נַחְשׁוֹן, יַקִּיר אָבִיב ואחרים. שדרניות לא החזיקו מעמד בתנאי המגורים, הסערות והמשמרות – שתי משמרות של שלוש שעות ביממה - ועריכת התוכניות תוך כדי שידורן). השדרים ישנו על סיפון הספינה, שאמורה הייתה לעגון מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, אך בפועל הייתה קרובה לחוף והשלטונות התעלמו מכך. אפילו פוליטיקאים ישראלים התראיינו בה (הם הגיעו אליה בסירות קטנות), תוך התעלמות מן הבעייתיות בחוקיות השידור. ההגשה הייתה ברובה באנגלית, כדי שגם במדינות ערב יאזינו לשידורים, ואכן הגיעו תגובות ומכתבים גם ממאזינים בסעודיה ובמצרים. באוקטובר 1975 הפליגה הספינה לפורט סעיד ועל סיפונה מאה אלף פרחים, מתנת הישראלים למצרים. הספינה לא הורשתה להיכנס לנמל, אך כמה עשרות אלפי פרחים הועמסו על סירת מנוע ונמסרו לפקחי הנמל. בשנת 1982, בשעת סערה שטלטלה את הספינה הרעועה ממילא, נעקר ממקומו מחולל הזרם (הגנראטור) והשידורים הופסקו למשך שבועות אחדים. בימי שבת נהגו יאכְטוֹנֶרִים ישראלים להתקרב אל הספינה ולהשליך לעבר אנשי הצוות חבילות שי, בעיקר חפיסות שוקולד.
|
